רמ"ש 16708-05-20

תקציר

במקרה זה החליטה השופטת לדחות את בקשת רשות הערעור על החלטה זמנית של בית משפט קמא, שעניינה הסדרי ראייה מפוקחים של קטינים עם אביהם, המבקש, מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. החלטת בית משפט קמא הוגדרה כזמנית וזמנית, ונועדה להעביר בהדרגה את המפגשים מפיקוח לבלתי מפוקחים, בהתאם לשיתוף הפעולה וההתנהגות של האב. האב סירב בתחילה להשתתף בישיבות מפוקחות, שבית המשפט ראה בהן צורך לצורך הערכה מקצועית של המצב בשל תיק פלילי תלוי ועומד נגד האב שכלל החזקת חומרים בלתי הולמים. ערכאת הערעור קבעה כי הסדר זמני זה ראוי בנסיבות העניין ואינו מצדיק התערבות, שכן הוא אינו פוגע באופן בלתי הפיך בזכויות הצדדים או גורם לעיוות דין. בית המשפט הדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה של האב כדי לקדם פתרון. בנוסף, דו"ח העובדת הסוציאלית, בדומה לחוות דעת מומחה, מילא תפקיד משמעותי בתהליך קבלת ההחלטות של בית המשפט קמא. בכך הסכים בית המשפט עם החלטת השופט קמא כעומדת לטובת הקטינים וסלל דרך לשיקום יחסיו של האב עם ילדיו. לפיכך הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות מאחר ולא התבקשה מענה. ההחלטה הותרה לפרסום מבלי לחשוף את זהות הצדדים, תוך הדגשת אמונתו של השופט כי התוצאה מאזנת כראוי בין כל האינטרסים המעורבים.