סע"ש 52607-10-14

תקציר

התובע, שעבד בעבר אצל הנתבע, הגיש נגדו תביעה בגין לשון הרע לאחר שהנתבעת הפיצה לכאורה מידע כוזב אודותיו הוא מעשן סמים למעסיקים פוטנציאליים. השיחה המדוברת, שהתקיימה בין הנתבע לבין אחותו של התובע לבקשת התובע, הוקלטה על ידי התובע ללא ידיעת הנתבע. ההקלטה הוגשה כראיה, אך הנתבע טען כי יש לאסור את השימוש בה שכן היא הושגה באמצעות האזנת סתר שלא כדין. בית המשפט קיבל את ההקלטה כראיה, וקבע כי התובעת הכינה את האחות לשיחה וכי ידעה שהיא מוקלטת. עוד קבע בית המשפט כי דברי הנתבע על כך שהתובע השתמש בסמים מהווים לשון הרע, שכן הם עלולים להשפיל את התובע ולפגוע בסיכויי הקריירה שלו. הנתבע טען כי הדברים היו נכונים ונאמרו בתום לב, אך בית המשפט מצא את גרסתו לאירועים מתפתחת ולא עקבית, בעוד שעדותו של התובע הייתה אמינה. מאחר שהנאשם לא הצליח להוכיח את אמיתות דבריו, קבע בית המשפט כי ההגנות שמקנה החוק לפרסום אמת אינן חלות במקרה זה. בנוסף, קבע בית המשפט כי טענות הנתבע לתום לב אינן משכנעות, והוא לא נקט אמצעים סבירים לאימות אמיתות דבריו. בית המשפט הורה לנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך 30,000 ₪, הוציא צו מניעה האוסר עליו להעלות טענות פומביות בנוגע לשימוש של התובע בסמים, ופסק לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪. לנתבע ניתנו 30 יום לציית, ולאחר מכן יצטברו הסכומים הפרשי ריבית והצמדה.