ע"פ 196/80

תקציר

על פסקי הדין בשני משפטים נפרדים הנוגעים לגניבות יהלומים משקיות דואר בנתב"ג, שנידונו בהרכב שונה של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הוגש ערעור לבית המשפט העליון. המערער, עובד ציבור וסבל בשדה התעופה, הורשע בגניבת דואר וגניבה על ידי עובד ציבור בשני המשפטים. הערעורים ערערו על ההרשעות, ולחילופין ביקשו עונשים מופחתים. בית המשפט העליון דחה את הערעורים על ההרשעה בשני המקרים. פסקי הדין התבססו על עדותו של עד המדינה, יהודה חזן, שהיה מעורב בגניבות היהלומים, ועל הקלטות סמויות של שיחות בין חזן למערער. בית המשפט קיבל את עדותו של חזן כמהימנה ומצא די ראיות נוספות כדי להרשיע את המערער. חזן לא נחשב לשותף, אלא רק מעורב בפשעים, ועדותו נתמכה בראיות אחרות. גם השיחות המוקלטות, על אף פגמיהן, התקבלו כראיות, ובית המשפט מצא כי הן מכילות אמירות מפלילות של המערער. טענות המערער, שהטילו ספק במהימנותו של חזן ובקבילות השיחות המוקלטות, נדחו. בית המשפט הדגיש כי חזן לא היה שוטר או דמות סמכות, וטענת המערער כי חזן היה שותף לפשע לא התקבלה. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור על חומרת העונש באחד המקרים, רע"פ 370/80, והפחית את העונש מתשע לארבע שנים, שירוצו במקביל לעונש במקרה האחר (רע"א 607/79). לפיכך אושרו פסקי הדין של בית המשפט המחוזי, והערעורים על ההרשעה נדחו.