ת"א 7225-10-13

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעות התובעת לסעד הצהרתי כנגד הנתבעות פריבאי, טיפיפה ולילייבה, ומורה לתובעת לשלם את שכר טרחתן. התובע, בעל מניות ודירקטור לשעבר בחברה, עתר להכריז על בטלות החלטות מסוימות של החברה שפגעו בזכויותיו. עם זאת, בשל צו הפירוק שהוצא לאחרונה נגד החברה, השופט קובע כי בקשות התובע אינן נכונות כעת. צו הפירוק הופך את התוצאות הרצויות של התובע – חזרה לחברה והחזרת סמכותו – לבלתי אפשריות. זאת ועוד, ניסיונותיו הקודמים של התובע לפרק את החברה ועמדותיו הבלתי עקביות לאורך הליכים שונים מערערים את טענותיו הנוכחיות. כמו כן, מאחר שבכוונת התובע להגיש תביעות כספיות כנגד הנתבעים, מדגישה השופטת כי סעד הצהרתי אינו הסעד הראוי. הפיטורים מוצדקים גם משום שהתובע יכול היה לבקש סעד אופרטיבי במקום. פסק הדין מדגיש את אופיו השיקול של הסעד ההצהרתי ואת הדרישה שהוא יועיל לתובע.