ב"ל 38287-12-19

תקציר

התובעת, יעל בן חמו, ביקשה להכיר באירוע מוחי, נפשי ופיברומיאלגיה כתאונות עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. התובע עבד בעיריית אשדוד וחווה לחץ נפשי מתמשך עקב יחסים עכורים עם גורמים שונים, בפרט לאחר הבחירות המוניציפליות בשנת 2013. בשנת 2016 היא הועברה לתפקיד זמני שבמהלכו היו אמורים להיבחן עבודתה ועתידה בעירייה. התובעת ציפתה לפגישה ביום 4.9.2017, שהייתה מכרעת לקביעת המשך העסקתה. עם זאת, רגע לפני הפגישה נודע לה כי ראש העיר, שלדעתה יסנגר עליה, לא ישתתף. ידיעה זו גרמה לתובעת מתח נפשי קיצוני, וביום הפגישה היא אושפזה עקב אירוע מוחי. בית הדין מצא כי התובעת חוותה אירוע חריג בעבודה, אשר חרג משגרת עבודתה הרגילה. הפגישה שנקבעה ל-4 בספטמבר הייתה אירוע מכריע וחריג, שראיות אובייקטיביות לגביו נתמכות במסמכים ובעדויות. זאת ועוד, מצוקתה הנפשית של התובעת לקראת הפגישה הוכחה, באופן סובייקטיבי, באמצעות עדותה ורישומה הרפואי. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש לראות בשיא הלחץ של התובעת ביום 3.9.09 אירוע חריג בעבודתה ומינה מומחים רפואיים לבחינת הקשר הסיבתי בין לחץ זה לבין מצבה הרפואי. הקביעה האם מדובר בתאונות עבודה תיעשה על סמך חוות דעת המומחים. בפסק הדין הודגש כי הלחץ הנפשי הממושך של התובע אינו שולל את האפשרות לאירוע חריג וכי יש לבחון את משמעות האירוע דרך עיניו של התובע ברמה הסובייקטיבית.