ת"א 39824-04-14

תקציר

התובע, מר אהרן אלהל"ל, תבע את הנתבעת, החברה להתיישבות העולים מארץ ישראל, בבקשה להירשם כבעלים של מחצית מגרש היסטורי שנרכש על ידי סבו בשנות השלושים. התובע טען כי הנתבע שימש כנאמן עבור הרוכשים המקוריים של הקרקע, לרבות סבו, ולכן לא מילא את חובת הנאמנות שלו בכך שלא העביר ורשם את זכויות הבעלות במקרקעין על שם הזכאים. הנתבע הכחיש את קיומם של יחסי אמון וטען כי התביעה חוסה תחת חוק ההתיישנות, וכי זכותו של התובע לתבוע פקעה עקב שיהוי. בית המשפט קבע כי הנתבע שימש כנאמן עבור הרוכשים המקוריים והכיר בזכותו של התובע להירשם כבעלים של מחצית מהחלקה ההיסטורית. עוד קבע בית המשפט כי שלילת זכויותיו של התובע על ידי הנתבע התרחשה בשנת 1996, ועל כן התביעה לא התיישנה שכן הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות בת 25 השנים. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענות הנתבע בעניין השיהוי, ולא מצא כל ראיה לוויתור על זכויות מצד התובע או אבותיו. בית המשפט יישם גם את דוקטרינת "הביצוע המשוער" וקבע כי התובעת זכאית להירשם כבעלים של חלקה חלופית הגובלת בחלקה ההיסטורית, שכן החלקה המקורית שנוצרה מהחלקה ההיסטורית כבר נרשמה על שם צדדים שלישיים. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובע כי הוא רשום כבעלים של חלק אחד מתוך 347 חלקים מכלל המקרקעין הרשומים על שם הנתבע, שכן הדבר חרג באופן משמעותי מההתחייבות החוזית המקורית. בית המשפט הורה לתובע לשלם את חלקו היחסי בהוצאות שהוציאה הנתבעת במישרין ביחס לחלקה החלופית, וכן היטל פיתוח הקשור ספציפית לחלקה החלופית. כמו כן נפסקו לתובע 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.