ע"א 7255/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תביעת רשלנות רפואית. התובעת, שיוצגה על ידי המערערת, טענה כי המשיב, ארגון בריאות, כשל באבחון תסמונת ביילוד של המערערת, בשל רשלנות בביצוע בדיקות מסוימות במהלך ההיריון. המשיב טען כי התביעה הוגשה לאחר שיהוי ניכר, שמנע את נוכחותם של עדי מפתח ופגע ביכולתם להתגונן. בעניין הרשומות הרפואיות שהושמדו טען המשיב כי הן נמחקו כדין, בהתאם לתקנות הארכיונים. מנגד, טען המערער כי היה מקום לשמור את הרישומים ומחדל זה היווה ראיה נוספת לרשלנות. השופטת בחנה ביסודיות את נסיבות המקרה, בהתחשב בטענות הצדדים בדבר השמדת הרשומות הרפואיות ובהשלכות העיכוב בהגשת התביעה. הם הגיעו למסקנה כי התנהלות המשיב לא עלתה כדי רשלנות, והדגישו כי האם לא עברה את בדיקת חלבון העובר הקריטית, למרות שהופנתה אליה, והדבר עולה בקנה אחד עם התנהגותה במהלך הריונות קודמים. השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענת המערערים כי לא ניתנו להם הסברים מספקים על המבחנים. באשר לבדיקות אולטרסאונד, קיבל בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, לפיה במקרה זה הן לא היו מובילות לאבחנה. המערער לא הביא ראיות מספיקות לסתור זאת. זאת ועוד, הטענה כי ניתן היה לבצע בדיקת מי שפיר לא נתמכה בראיות של חוות דעת רפואית, והרחבת הטענה כך שתכלול נקודה זו לא תהיה הוגנת כלפי המשיב. בסופו של דבר החליטה השופטת כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה, ועל כן יש לדחות את הערעור. השופט א' פוגלמן והשופט י' אלרון הסכימו עם הכרעת הדין, והערעור נדחה. עם זאת, השופט בחר להימנע מפסיקת הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב במצבו של המערער ובנסיבות המקרה.