בר"ע 28339-10-20

תקציר

בהחלטה זו, בית המשפט ניתח ביסודיות את הערעור בנוגע לטעויות פרוצדורליות ובסופו של דבר החליט לדחות את הערעור. הערעור התמקד בעיקר בשיהוי בהגשת ערעור על שתי החלטות של בית משפט אזורי. ההחלטה הראשונה מיום 22.4.2020 דחתה את בקשת המערער בעניין פסילת הפאנל, והמערערת טענה כי מדובר בהחלטת ביניים חלקית. עם זאת, בית המשפט מצא כי הערעור על כך הוגש מאוחר מדי, ביום 16.10.2020, מעבר ללוח הזמנים המותר של 25 במאי 2020. כמו כן, הערעור על טענות הפסילה נדחה מעבר למועד האחרון שנקבע ליום 20.5.2020, נעדר שחר והוגדר כמופרך. בית המשפט ציין כי חרף טענות המערער בדבר משוא פנים, אין ראיות ממשיות לחשש ממשי למשוא פנים. גם טענות פרוצדורליות על הליך הייצוג והחתימה נמצאו בלתי מבוססות, שכן פסק הדין המלא נמסר כראוי, ושיטות פרוצדורליות נחשבו תקפות. ההחלטה השנייה נגעה להרכב הרכב לקוי של הוועדה, שבית המשפט המחוזי טיפל בו תחילה בקובעו כי לשופט לבדו יכולה להיות סמכות בנסיבות מסוימות. עם זאת, ערכאת הערעור חלקה על כך, והכירה בכך כפגם פרוצדורלי, אך בחרה שלא לשלוח את התיק לדיון נוסף בשל חלוף חמש שנים מאז הוגשה התביעה במקור. בית המשפט בחר לבחון את הדברים לגופו של עניין באופן ישיר ולא להאריך את ההליך. המערערת לא הגישה כתב הגנה במועד, ואי ציות חוזר ונשנה להחלטות בית המשפט העיד על זלזול בלוחות זמנים פרוצדורליים, תוך גרימת עיכוב מופרז וצריכת משאבים. הערעור נדון ללא שחר, נעדר פוטנציאל הגנה ממשי ומנוגד לניהול פרוצדורלי. לפיכך, הערעור נדחה, תוך פסיקת הוצאות למשיב, תוך הדגשת הצורך בהקפדה על כללים פרוצדורליים ויעילות בהליכים שיפוטיים.