בש"פ 6941/15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בנצרת. המערער, שהיה נשוי ואב לחמישה, עמד בפני שורה ארוכה של אישומים הכוללים אונס, מעשה סדום, התעללות ותקיפת בת זוגו וילדיו הקטינים, וכן איומים, היזק בזדון והחזקת סמים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים, החלטה שעליה ערערו לבית המשפט העליון. בערעור נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא קיבל את חלופת המעצר המוצעת, או לכל הפחות יישם פיקוח אלקטרוני כפשרה. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא מצא סיבה לסטות מהמלצת שירות המבחן, שקבע כי המערער הוא בעל סיכון גבוה לפגיעה חוזרת בשל עיוות מחשבתו ונטייתו להאשים את הקורבן. התמונה הכוללת של עבירותיו הנטענות של המערער, לרבות שנים של אלימות במשפחה והטלת אימה על משפחתו, יחד עם ההשפעה הפוטנציאלית על הקורבן וילדיה, הביאו את בית המשפט להותיר על כנו את צו המעצר. זאת ועוד, חומרת עבירת האונס עצמה, יחד עם חזקת המסוכנות שהיא נושאת, תמכו בהחלטה. בית המשפט העליון הדגיש את חשיבות הערכת שירות המבחן ואת חובתו של בית המשפט לשקול את השלכות השחרור על הקורבן, במיוחד במקרים של עבירות מין. משכך, נדחה הערעור, והותיר את מעצרו של המערער על כנו עד לסיום ההליך המשפטי.