בע"מ 5303/21

תקציר

פסק הדין מתאר את הוצאתם שלא כדין של קטינים ממקום מגוריהם בקנדה על ידי האם המשיבה, למרות הסכמים משפטיים ברורים הקובעים את הסדרי המשמורת והמגורים. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש להחזיר את הקטינים לאלתר לקנדה כמתחייב מאמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית. החלטה זו מבוססת על ההבנה כי הרשויות הקנדיות הן המתאימות ביותר לקבוע את משמורת הקטינים ואת מקום מגוריהם העתידי, מה גם שטענות המשיב בדבר פגיעה אפשרית בקטינים אם יוחזרו לקנדה אינן מבוססות ואינן עומדות ברף החריג הקבוע באמנת האג. יתר על כן, פסק הדין מדגיש את הפרשנות המצמצמת של החריגים לאמנת האג כדי להבטיח את הגשמת תכליתה של החזרתם המיידית של ילדים חטופים. חריג התנגדות הילד, שנטען על ידי המשיב, אינו ישים במקרה זה. לרצונם של הקטינים, אף שהם נשקלים, לא ניתן משקל משמעותי שכן הם אינם מבטאים התנגדות דומיננטית ונחרצת לחזרה לקנדה. בנוסף, בית המשפט אינו מוצא טעם למנות מומחה מקצועי לבחינת התנגדויות הקטינים, שכן די בהתרשמות ישירה של בית המשפט לענייני משפחה מהקטינים. גם התנהלותה של המשיבה, לרבות סירובה לקיים את צו ההחזרה, ראויה לציון ומיואשת, שכן היא מעכבת ביצוע החלטה שיפוטית ועלולה לפגוע בקטינים. לבסוף, חוזר פסק הדין ומדגיש כי ההחלטה אינה מטילה הפרדה בין המשיב לבין הקטינים. למשיב יש את הסוכנות לחזור לקנדה עם הקטינים ולהשתתף בקביעת המשמורת במדינת מגוריהם. פסק הדין הוא לטובת האב המערער, והמשיב מחויב לשאת בהוצאות בסך 30,000 ₪.