בג"צ 5636/01

תקציר

העתירה קוראת תיגר על מדיניות משרד העבודה והרווחה כלפי הכרה במאלפי כלבי נחייה לעיוורים והמימון שהם מקבלים עבור שירותיהם. העותר, בעל בית ספר לאילוף כלבים, מבקש להיות מוכר כמאלף כלבי נחייה כדי שיוכל ליהנות מהסבסוד המוצע על ידי המשרד. העותרת השנייה, אישה עיוורת וחירשת-אילמת שכלב הנחייה שלה אומן על ידי העותרת הראשונה, מבקשת מימון לאחזקת הכלב, שהמשרד מספק לכלבים שאומנו על ידי מאלפים מוסמכים. מדיניות המשרד מונחית על ידי הנחיות פנימיות המחייבות את המאמנים להיות בעלי הכשרה פורמלית וניסיון ממוסדות מוכרים. זאת, לטענתם, כדי להבטיח את איכות השירות הניתן לעיוורים. בית המשפט קובע כי סירוב המשרד להכיר בעותר הראשון הוא סביר, שכן הוא לא עבר הכשרה פורמלית, וההערכות החיוביות לגבי כישוריו אינן שוללות את סבירות דרישת המשרד. באשר לעותר השני קובע בית המשפט כי מדיניות המשרד היא חוקית אך לא מוחלטת, וייתכנו מקרים חריגים בהם יינתן מימון גם אם הכלב לא אומן על ידי מוסד מוכר. מקרים כאלה עשויים לכלול כאשר היעדר תמיכה יפגע ביכולתו של העיוור להשתמש בכלב או כאשר מוסדות מוכרים אינם יכולים לספק כלב מתאים. עם זאת, גם בקשתה של העותרת השנייה למימון נדחית, שכן היא לא פנתה למשרד לקבלת סבסוד, ועתירתה נעדרת שחר. בית המשפט מציע לה לשמור לעצמה את הזכות להגיש בקשה חוזרת, שתישקל על בסיס העקרונות שהותוו בפסק הדין. שני העותרים נושאים בהוצאות המשפט של המשיבים, בסך 15,000 ₪.