ע"פ 1102/22

תקציר

החלטת בית המשפט התמקדה בהרשעתו של המערער ברצח כ"שותף לביצוע" לפי סעיף 29(ב) לחוק ולחילופין לפי סעיף 34א(א)(1) לחוק. הסוגיה המרכזית הייתה הערכת אחריותו הישירה של המערער לביצוע משותף של שוד שהסתיים ברצח, למרות שלא היה המבצע בפועל של הדקירה. בית המשפט הדגיש את המושג "ביצוע משותף" מסעיף 29 לחוק העונשין, והסביר כיצד אנשים המעורבים במעשה פלילי יכולים להיחשב כמבצעים משותפים אם מעשיהם הם חלק בלתי נפרד מהעבירה, גם אם לא ביצעו את כל המעשים בעצמם. אחריותו של המערער התבססה על השתתפותו בשוד, שהיה כרוך בנשיאת סכין וגז מדמיע, דבר המצביע על מודעות לסכנת האלימות שתדרדר לרצח. בית המשפט אישר את ההרשעה בכך שהוכיח את מודעותו הממשית והכוחנית של המערער לאפשרות של התרחשות רצח. חרף זיכויו של שותף נוסף, עאמר, בשל חוסר מודעות, הבחין בית המשפט בעניינו של המערער על סמך ראיות ספציפיות כגון הודאותיו של המערער ונסיבות נשיאת הנשק, אשר העידו על נכונות לאלימות. בית המשפט דחה את הטענות שטענו לחוסר עקביות עם פסק דינו של עאמר, והדגיש כי יש לבחון את מודעותו של כל מפגע באופן פרטני. יתר על כן, הם ציינו כי גם עם מעצרו של השותף "האחר" לאחר מכן ומשפטו התלוי ועומד, אשמתו של המערער עומדת בפני עצמה, נתמכת בראיות משמעותיות. לפיכך, הערעור נדחה, ואישר את הרשעתו של המערער ברצח ובאישומים נלווים.