תמ"ש 12960-12-15

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 11 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) במקרה של תביעה למזונות. על פי הסעיף, כל תביעה למזונות שתוגש למעלה משנה לאחר התקופה שבגינה היא נתבעת יכולה להידחות בשל השיהוי, ולא ניתן לגבות מזונות שלא נגבו בתוך שנתיים ממועד הסיום ללא אישור מבית המשפט. המבקשת טענה כי הוראות אלה אינן חלות על צדדים שדינם האישי מחייב תשלום מזונות, אך השופטים קבעו אחרת, תוך שהם מבחינים בין ההוראות המהותיות והפרוצדורליות שבחוק המזונות. במקרה זה, תביעת המזונות נפתחה תשע שנים לאחר פסק הדין, והתובעת לא הצליחה לספק סיבה משכנעת לעיכוב. התובעת טענה כי השיהוי נבע מהעתקת מקום מגוריו של התובע ואיומיו האלימים של הנתבע, אך השופטים מצאו את הטענות בלתי סבירות וחסרות תימוכין. בעקבות זאת נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ בתוך 45 יום. עוד הודגש בפסק הדין כי תביעות למזונות חייבות להתבצע בהקדם, ועיכובים של למעלה משנתיים ללא הצדקה מספקת אינם מקובלים, ללא קשר להוראות הדין האישי בעניין מזונות.