פש"ר 343/00

תקציר

פסק הדין סובב סביב ההחלטה שלא להכריז על חייב פושט רגל, לאחר שורה של חקירות והליכים משפטיים. בתחילה ניתן צו כינוס נכסים עם דרישה מהחייב להפריש לקרן לטובת נושיו. כונס הנכסים הרשמי ערך חקירה יסודית לפי פקודת פשיטת הרגל, וחשף אי סדרים משמעותיים וחוסר תום לב מצד החייב. החייב צבר חובות משמעותיים, בעיקר לרשויות המס, מבלי לספק מסמכים פיננסיים נאותים או הסברים כיצד הצטברו חובות אלה, במיוחד בשנים 1995-1996. כמו כן, החייב נמצא אשם באי העברת מס לרשויות, ונפתחו נגדו הליכים פליליים על ידי רשויות מס ערך מוסף. ניסיונותיו להציע שיתוף פעולה חלקי ותירוצים – כגון קשיים עסקיים והחרמת רכוש – לא הספיקו כדי להפגין תום לב. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי החייב לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש להכרזה על פשיטת רגל בתום לב. כתוצאה מכך נדחתה הבקשה לפשיטת רגל, בוטל צו כינוס הנכסים והוסרו מגבלות חוקיות קודמות, לרבות עיכוב יציאה מהארץ. פסק הדין מדגיש את החשיבות של תום לב וניהול רישום תקין בתיקי פשיטת רגל, ומחזק את העובדה שאי ציות יכול לגרום לשלילת הגנה על פי דיני פשיטת רגל.