ע"א 779/98

תקציר

פסק הדין מתייחס לעובד מדינה שנפגע בתאונת דרכים ולאחר מכן קיבל פנסיה מהמדינה. המדינה, מצדה, תבעה את הנהג הפוגע ואת המבטחת שלו לשפות אותה בגין הפנסיה ששולמה ותשולם לעובד הנפגע. בית המשפט העליון פסק לטובת המדינה וקיבל את ערעורה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית הדין קבע כי המדינה זכאית לפיצוי מהפוגע בגין הגמלאות ששולמו עד גיל פרישתו של העובד. על פי פסק הדין, אין לקזז את הפנסיה המשולמת על ידי המדינה על ידי "חיסכון" או "רווחים" הנובעים מפרישה מוקדמת של העובד. זכותה של המדינה לשיפוי לפי חוק שירות המדינה היא זכות לפיצויים, לא זכות תחלוף. המזיק אחראי לשאת בעלות הפנסיה המופחתת כלפי העובד שניזוק, אך המדינה, כמוטבת, אינה רשאית לנכות רווחים כלשהם מהסכום שהיא תובעת מהמזיק. העיקרון הכללי שנקבע בפסקי דין קודמים הוא שלמדינה יש זכות לשיפוי בגין פנסיה המשולמת עד גיל הפרישה של הנפגע. בית המשפט הציע לשמור על עיקרון זה ולא לנכות כל חיסכון או רווח מתביעת המדינה, גם במקרים בהם למדינה עשויים להיות רווחים כאלה. לבסוף קיבל בית המשפט את ערעור המדינה וקבע כי יש להניח גיל פרישה של 60 שנה, וביטל את הוראת בית המשפט המחוזי לניכוי חיסכון.