בר"ע 67400-11-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו בטקסט: **ניתוח משפטי – בקשת רשות ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה)** **הקדמה** בפני בית הדין הארצי לעבודה עומדת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר דחה ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה). הוועדה קבעה, כי אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של המבקשת לבין שתי תאונות דרכים שאירעו בשנת 1998 ו-2003, אשר הוכרו כפגיעות בעבודה. **רקע עובדתי והליכים קודמים** המבקשת, ילידת 1964, נפגעה בשתי תאונות דרכים בשנת 1998 (להלן – "התאונה הראשונה") ובשנת 2003 (להלן – "התאונה השנייה"). ביום 13.1.2020 הגישה בקשה להחמרה ביחס לתאונה השנייה. המבקשת נבדקה על ידי יועצת פסיכיאטרית מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן – "היועצת"). בבדיקה מיום 21.11.2016, קבעה היועצת כי המבקשת סובלת מהפרעת חרדה, אך אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי לתאונה הראשונה. בבדיקה מיום 13.1.2020, קבעה היועצת כי אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי לתאונה השנייה, אך היא סובלת מ-PTSD כתוצאה מהתאונה הראשונה. קביעות אלו של היועצת אומצו על ידי הוועדה, אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של המבקשת לשתי התאונות. בעקבות קביעות סותרות של היועצת, הוגש ערעור לבית הדין האזורי. בית הדין, בפסק דין מחזיר ראשון מיום 30.11.2021, הורה על החזרת עניינה של המבקשת לוועדה בהרכב חדש, על מנת שתשקול ותנמק האם קיימת אצלה אבחנה של פוסט טראומה או מצב נפשי אחר, ואם כן – האם נגרמה עקב התאונה הראשונה ו/או השנייה. הוועדה התכנסה מחדש וקבעה ביום 25.4.2022 כי המבקשת סובלת מהפרעת חרדה בלתי מובחנת, וכי לאור חלוף הזמן, אין החמרה בתחום הנפשי הקשורה לתאונות. על החלטה זו הוגש ערעור נוסף. בית הדין האזורי, בפסק דין מחזיר שני מיום 13.8.2023, הורה שוב על החזרת עניינה לוועדה באותו הרכב, על מנת שתדון בשאלות שנקבעו בפסק הדין המחזיר הראשון ותתייחס במישרין לכל חוות הדעת הרפואיות שבתיק. הוועדה התכנסה ביום 11.12.2023 וקבעה ביום 22.1.2024 כי אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של המבקשת לשתי התאונות, והותירה על כנה את קביעתה מיום 25.4.2022. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין האזורי, אשר נדחה. **טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור** המבקשת טוענת כי הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר, לא ערכה בדיקה קלינית חדשה אלא הסתמכה על בדיקה משנת 2022, ולא התייחסה במישרין לכל חוות הדעת. כמו כן, טוענת כי הוועדה התייחסה בפירוט רב מדי למשך הזמן שחלף מאז התאונות, וכי יש להתחשב באפשרות של דחק ובושה בעיכוב הפנייה לטיפול נפשי, וכן בהלכות המכירות בנפגעי פוסט טראומה שנים רבות לאחר האירוע. **ניתוח משפטי והכרעה** בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כדלקמן: 1. **קיום הוראות פסק הדין המחזיר:** בית הדין קבע כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר. הדרישה המרכזית הייתה לבחון את האבחנה הנפשית של המבקשת, ורק אם נקבע כי היא סובלת מפוסט טראומה, לבחון את הקשר הסיבתי לתאונות. הוועדה בחנה את כל חוות הדעת והמסמכים הרפואיים, כולל אלו שהוגשו לראשונה. 2. **בדיקה קלינית:** בית הדין דחה את טענת המבקשת כי הוועדה לא ערכה בדיקה קלינית חדשה. נקבע כי לא הייתה בהוראות פסק הדין המחזיר דרישה לערוך בדיקה קלינית נוספת, וכן כי עצם קיום בדיקה קלינית הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה. הוועדה אכן קיימה בדיקה קלינית בתאריך 27.2.2022, במסגרתה נצפו ממצאים שונים מאלו שבחוות הדעת. 3. **התייחסות לחוות דעת:** בית הדין קבע כי הוועדה התייחסה לכל חוות הדעת הרפואיות, בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר. הוועדה הסבירה את עמדתה כיצד היא מקבלת או מסייגת את האבחנות העולות מחוות הדעת, תוך פירוט הנימוקים לכך. הוועדה ציינה כי לא קיים תיעוד התומך בקשר סיבתי בין האירועים למצבה הנפשי של המבקשת, למרות שאלו עולות מחוות דעת מסוימות. 4. **משקל הזמן שחלף:** בית הדין דחה את טענת המבקשת כי הוועדה שמה דגש רב מדי על משך הזמן שחלף מאז התאונות. נקבע כי קביעת הקשר הסיבתי, ובפרט השפעת הזמן, הינה עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה. הוועדה ביססה את החלטתה על הבדיקה הקלינית, היעדר תיעוד רפואי במשך שנים רבות, ומשך הזמן הרב שחלף מאז התאונות. המבקשת לא הציגה חוות דעת הסותרת את קביעות הוועדה בתחום זה. 5. **התייחסות לאבחנות קודמות:** בית הדין קבע כי הוועדה לא התעלמה מקביעות קודמות של ועדות קודמות, אלא נדרשה לבחון את כלל הראיות מחדש, בהתאם לפסקי הדין המחזירים. ההתייחסות לקביעות הקודמות נעשתה בהקשר של ההחלטה הסופית של הוועדה. 6. **התנהלות הוועדה:** בית הדין דחה את טענות המבקשת בנוגע להתנהלות הוועדה, כגון כותרת הפרוטוקול או עצירת הדיון. נקבע כי ההתנהלות הייתה תקינה ונועדה לבחון את כלל החומר בצורה יסודית. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **שיקול דעת הוועדה הרפואית:** פסק הדין מדגיש את סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים להכריע בשאלות רפואיות, לרבות קביעת קשר סיבתי, הערכת מצב נפשי, והכרעה בין גישות רפואיות שונות. שיקול דעת זה מצומצם רק במקרים של חוסר סבירות קיצוני, טעות בולטת או הפרת עקרונות יסוד. * **חובת הנמקה:** הוועדה חויבה להסביר את עמדתה באופן ברור, כך שניתן יהיה להבין את הלך מחשבתה, גם על ידי מי שאינו בעל מקצוע רפואי. הנמקה זו כוללת התייחסות לחוות הדעת שהוגשו, ממצאי הבדיקה הקלינית, והנתונים הרפואיים שנאספו. * **חשיבות התיעוד הרפואי:** פסק הדין מדגיש את חשיבות התיעוד הרפואי כבסיס לקביעת קשר סיבתי, במיוחד במקרים של פגיעות נפשיות. היעדר תיעוד לאורך שנים, אף אם קיימות חוות דעת התומכות בקשר סיבתי, יכול להוות טעם לדחיית הקשר הסיבתי. * **החזרת תיקים לוועדה:** כאשר בית הדין מחזיר תיק לוועדה, על הוועדה לדון אך ורק בשאלות שהוגדרו בפסק הדין המחזיר. אין להרחיב את הדיון מעבר לכך, אלא אם כן הדבר נדרש באופן מפורש. * **קביעות חלוטות:** התייחסות לקביעות חלוטות של ועדות קודמות נעשית בהקשר של בחינת מכלול הראיות. אם הוגש ערעור לבית הדין, או אם מדובר בפסק דין מחזיר, הוועדה נדרשת לבחון מחדש את השאלות העומדות על הפרק. * **גמישות בטיפול נפשי:** בית הדין הכיר, בעקיפין, בכך שבמקרים של פוסט טראומה, ייתכן עיכוב בפנייה לטיפול, אך הדבר לא גורע מחובת ההוכחה של קשר סיבתי, במיוחד בהיעדר תיעוד. **מסקנה** לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. הוועדה הרפואית פעלה במסגרת סמכויותיה, נימקה את החלטתה כנדרש, והתייחסה לכלל הראיות והטענות שהועלו בפניה. בית הדין האזורי אימץ את החלטת הוועדה כראוי. **סוף דבר** הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.