ע"פ 4818/18

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט האם על אוצר המדינה לפצות נאשם שזוכה או שסעיפי האישום נגדו בוטלו. על פי סעיף 80 לחוק העונשין, שני מסלולים מצדיקים פיצוי כזה: היעדר עילה לאישום או נסיבות מוצדקות אחרות. בית המשפט הדגיש כי פסיקת פיצויים היא חריגה כדי למנוע השפעה מרתיעה על הגשת תלונות וכתבי אישום תקפים, במיוחד במקרים רגישים כמו עבירות מין. הנחת היסוד של החוק אינה קושרת אוטומטית בין זיכוי לפיצויים בשל אופיו המורכב של המשפט הפלילי והאתגרים בהוכחת אשמה מעבר לספק סביר. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שקיימים חריגים, בעיקר כאשר ההאשמות אינן מבוססות או כאשר הנסיבות האישיות מצדיקות זאת. במקרה זה, התובע משך את כתב האישום מוקדם, תוך הכרה בכך במסגרת האינטרס הציבורי. המקרה נסב סביב נסיבותיו האישיות של המערער, אשר נחשבו חריגות דיין כדי להצדיק פיצוי חלקי, למרות שלא עמד ברף הגבוה ביותר לנסיבות חריגות. ההחלטה לפסוק שכר טרחת עורך דין הושפעה מחלוקת האחריות בין הוכחת היעדר עילה לבין נסיבות אישיות, אשר הכריעו לטובת המערער. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור במידה מסוימת, וחייב את המדינה לפצות את הוצאות ההגנה על פי אמות מידה רגולטוריות. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי השופטים וניתנה ב-5 באוגוסט 2019.