ת"א 205/07

תקציר

מזכר ההבנות בין עופר לאליהו בנוגע להעברת זכויות בדירה הממוקמת בבוקרשט, רומניה, הוא נושא למחלוקת. אין ספק כי אליהו הפר את ההסכם בכך שמכר את הדירה לצד שלישי, ושני הצדדים האשימו זה את זה בהפרות קודמות של התזכיר. בית המשפט מצא כי טענתו של אליהו כי ביטל את ההסכם בשל אי ביצועו של עופר אינה תקפה. אליהו לא הביא כל ראיה לכך שמילא את התחייבויותיו על פי התזכיר, וטענתו כי עופר הפר את ההסכם אינה עקבית ולא משכנעת. מנגד, טענתו של עופר כי הפרתו של אליהו מזכה אותו בפיצוי התקבלה, בין היתר בשל סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בתזכיר, ובחלקה בשל ההפרש בין המחיר המוסכם לבין המחיר שבו נמכרה הדירה מחדש. עם זאת, מאחר שעופר נשא גם באחריות מסוימת לעיכוב בהשלמת העסקה, הופחת פיצויו במחצית מסך הנזק, שהסתכם ב-32 אלף יורו. טענותיו הנוספות של עופר בדבר הכניסה הכפויה לדירה והוצאת החפצים נדחו מאחר שהחפצים נשלחו לליאור, ששכר את הדירה, ולעופר לא היה כל קשר אליהם. כמו כן, דחה בית המשפט תביעות הדדיות הנוגעות להסכם שכירות, שכן הוא נערך בין אליהו וליאור באופן בלעדי. בסופו של דבר חויב אליהו לשלם לעופר כ-181,000 ₪, כולל פיצויים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מ-12 בדצמבר 2007. גם התביעה שכנגד שהגיש אליהו נדחתה, וצווי המניעה הארעיים שניתנו קודם לכן נמצאו מופרכים מאחר שהדירה נמכרה מחדש.