תמ"ש 58061-06-17

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה בדבר זכויותיו הפנסיוניות של הנתבע, אשר יחולקו לאחר גירושין של בני זוג. התובע מבקש מחצית מהזכויות הפנסיוניות של הנתבע, אך הנתבע מסרב בטענה כי מספר חודשי העבודה צריך לכלול את שנות עבודתו מעבר לנקודת צבירת הזכויות הפנסיוניות המקסימליות (35 שנים). הדבר יקטין את אחוז חלקו של התובע. בית המשפט צריך להחליט האם יש להתחשב בשנים הנוספות שעבד הנתבע או לא. השכר הקובע עבור חלקו של התובע בפנסיה, מוסכם על שני הצדדים להיות השכר בעת פרישת הנתבעת. בית הדין מסכים כי הדבר סביר, בהתחשב בתקופת הנישואין הארוכה, וכי התובעת צריכה ליהנות מהתפתחותו המקצועית של הנתבע בתקופה זו. לפיכך, השכר הקובע לחישוב חלקו של התובע יהיה זה בעת הפרישה. עוד קובע בית המשפט כי יש להתחשב במועד צבירת הזכויות, ולא במועד הפרישה בפועל, בעת חישוב מספר חודשי העבודה. השנים הנוספות בהן עבד הנתבע אינן מייצגות את צבירת הזכויות, והכללתן נוגדת את עקרון תום הלב, כמו גם את זכות האדם של הנתבע לעבוד. לפיכך, בית המשפט מחליט כי רק 35 השנים בהן צבר הנתבע זכויות ייספרו במכנה של הנוסחה, כלומר חלקו של התובע בזכויות הפנסיה של הנתבע הוא 31.21%. לבסוף, הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.