ב"ל 1022/08

תקציר

התובע, כבאי בדימוס, הגיש שתי תביעות נגד הנתבע, בדרישה להכיר בסוכרת ובכאבי הברכיים שלו כפציעות הקשורות לעבודה. התובע עבד ככבאי במשך 29 שנים, במהלכן חווה תנאי עבודה שונים ואירועים שגרמו ללחץ נפשי ופיזי. הוא טען כי הסוכרת וכאבי הברכיים שלו נובעים ממיקרוטראומה שנגרמה לו בעבודה וביקש לסווגם כמחלות מקצוע או פציעות עבודה. עם זאת, בית המשפט פסק נגד התובע בשני המקרים. באשר לתביעת הסוכרת, קבע בית המשפט כי לחץ מתמשך אינו יכול להיחשב כ"תאונה" וכי לחץ נפשי ממושך אינו נחשב לרצף של פגיעות זעירות ומצטברות. מאחר ולא היה אירוע ספציפי הקשור להתפרצות מחלת הסוכרת של התובע, בית הדין לא מצא ראיות לתאונת עבודה. יתר על כן, תיאוריית המיקרוטראומה לא הייתה ישימה במקרה זה. גם תביעת כאבי הברכיים נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי עבודתה של התובעת כללה פעולות חוזרות ונשנות שונות ולא ביצוע רציף של תנועות זהות. שגרת עבודתו של התובע לא חייבה אותו לעסוק באירועים חריגים או במאמץ גופני חריג, ומשכך לא ניתן היה לבסס את הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין כאבי ברכיים. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את טענות התובע ולא ימונה יועץ רפואי מומחה. החלטה זו התקבלה בהיעדר נסיבות חריגות ובאיחור הגשת התביעה.