תמ"ש 54477-10-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב זכותה של הנתבעת להתגורר בדירה שירשה התובעת מאמה, כמפורט בצוואה. הצוואה קובעת כי זכות המגורים של הנתבע מותנית בכך שלא תהיה לו בת זוג המתגוררת עמו בדירה. התובע מבקש לחייב את הנתבע בדמי שימוש לתקופה של 30 חודשים, בטענה כי בת זוגו הנוכחית התגוררה עמו בדירה מאמצע שנת 2016 ועד לפינויים בנובמבר 2018. הנתבע, לעומת זאת, טוען כי בת זוגו עברה לגור בו רק לאחר נישואיהם ביולי 2018. המחלוקת העיקרית היא לגבי המועד שבו החלו בני הזוג להתגורר יחד בדירה. התובעת מציגה מספר עדים וראיות התומכים בטענתה, לרבות תצפיות על השכן, דו"חות חוקר פרטי ומכתבים הממוענים לבן זוגו של הנתבע עם כתובת הדירה. מנגד, הנתבע ובת זוגו מציגים גרסאות סותרות לגבי מגוריה טרם המעבר לדירה, תוך חוסר עקביות לגבי מועדים וסיבות לעיכוב. עדויותיהם, יחד עם עדויותיהם של העדים התומכים בהם, נחשבות בלתי אמינות ומגמתיות על ידי השופט. בשקלול הראיות ובשקלול נטל ההוכחה, קובעת השופטת כי התובעת לא הוכיחה די הצורך את כל תקופת השהייה הבלתי חוקית, אך מקבלת את טענתה כי בני הזוג עברו לגור יחד טרם נישואיהם. על בסיס זה קובעת השופטת את תקופת האחריות על שבעה וחצי חודשים, מאפריל 2018 עד נובמבר 2018. באשר לתביעות הנתבע לניכוי דמי השימוש, השופט מקבל רק את התשלום בסך 11,835 ₪ עבור שיפוץ הבניין כתקף. כתוצאה מכך, השופט פוסק לטובת התובע ומורה לנתבעת לשלם 30,000 ₪ דמי שימוש, בתוספת ריבית והצמדה, וכן 6,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן ביום 20.6.2021 והתיק נסגר.