סע"ש 51719-05-20

תקציר

הנאשמים, בעל ואישה, הפעילו באותו מקום שני עסקים נפרדים, מוסך וסדנת בלמים, עם מתקנים ועובדים חופפים. התובע עבד אצל הנתבעים כ-11 שנים עד מאי 2020, וטען כי הועסק על ידם במשותף, דבר שהנתבעים הכחישו. בית המשפט קבע כי הנתבעים אכן היו מעסיקיה המשותפים של התובעת, למרות עסקיהם הנפרדים. עוד קבע בית המשפט כי הוראות צו ההארכה בענף המוסך חלות על העסקתו של התובע, שכן ההגדרות בצו תאמו את עבודתו של התובע. בנוסף, בית המשפט בחן את טענות התובע לתלושי שכר פיקטיביים ומצא כי על הנתבעים לשלם לו בגין כך 10,000 ₪. בית הדין דחה את טענת התובעת בדבר התעמרות והתעמרות בעבודה, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספיקות. כן נדונו נסיבות סיום העסקתה של התובעת, כאשר בית הדין הגיע למסקנה כי התובעת פוטרה ללא שימוע כדין בעודה בחופשת מחלה. בית הדין הורה לנתבעים לשלם לתובע סכומים שונים, לרבות פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי חגים, פדיון חופשות, הפרשות לפיצויי מעסיק, ותק נוסף ופיצוי בגין ניכויי שכר שלא כדין. עם זאת, טענות התובעת לעבודה בחוץ, משמרת שנייה והודעה מוקדמת על תנאי העסקה נדחו מחוסר ראיות מספיקות. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סך של 164,419 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום יחסי עובד מעביד.