עש"א 59113-01-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בין קמעונאית גדולה מערערת לבין המשיבה, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, בנוגע לפרשנות סנקציות בגין אי עמידה בחוק התחרות. המערערת טענה כי יש להשתמש ב"מבחן החנות" בעת ספירת מספר ההפרות, תוך התייחסות לכל ביקור בחנות כאירוע בודד ולייחס הפרה אחת בלבד. מנגד, המשיב טען כי כל אי פרסום מידע מהווה עילה נפרדת לסנקציה. בית המשפט צידד במשיב, ואישר כי כל אחת משלוש הרשימות המפורטות בחוק – מצרכים, מחירים ומבצעים מיוחדים – מייצגת "עניין" והפרה מובהקים, המובילים לארבע עבירות המיוחסות למערערת. טענה נוספת נגעה לסמכותו של המשיב להטיל עיצום כספי בגין אי פרסום רשימת חנויות, עליה חלקה המערערת. בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מצטט את החוקים והתקנות הרלוונטיים שהסמיכו את המשיב לעשות כן. חובת תיק החנות מעוגנת בתקנות התחרות, וסעיף 33(1) לחוק התחרות מסמיך את המשיבה להטיל עיצומים כספיים בגין אי עמידה בסעיף 30(ד). בנוסף, המידע בקובץ המאגר נופל תחת הקטגוריה "מידע נוסף" בסעיף 30(ד). כן העלתה המערערת טענות בדבר אופיין המינורי של ההפרות, המיוחסות לטעויות אנוש בשתיים מתוך 350 חנויות, ואי פרסום נוהל אכיפה על ידי המשיב. בית המשפט הכיר בחשיבות פרסום הליכי אכיפה למען שקיפות ומינהל תקין. עוד צוין, כי הליכי החקיקה של חוק התחרות הניחו את פרסומם של הליכים אלה. בעוד פסקי דין קודמים קבעו כי אי פרסום הליכי אכיפה אינו פוסל בהכרח עיצומים כספיים, בית המשפט במקרה זה פסק לטובת המערערת, וקבע כי היעדר הפרסום אינו סביר. עם זאת, למרות חוסר סבירות זה, בית המשפט לא ביטל את העיצום הכספי שהוטל על המערער. תחת זאת, היא הורתה למשיבה להעמיד לעיון מחדש את הליך האכיפה של חוק התחרות, על מנת לוודא כי הסנקציה תואמת את מדיניותה שנקבעה. החלטה זו נבעה מייחודו של המקרה, מהפרת חוק התחרות על ידי המערערת ומהצורך לאזן בין אינטרסים מתנגשים. למשיב ניתנה ארכה עד ליום 23.5.2021 לציית, והתיק נקבע להכרעה נוספת לאחר מכן. פסק הדין נועד להבטיח כי הסנקציה תהיה מידתית ועולה בקנה אחד עם מדיניותו הקבועה של המשיב, המחייבת פרסום נוהל אכיפה לקידום שקיפות.