ב"ל 1155-07-20

תקציר

התובע במקרה זה ביקש לקבוע כי עבודתו במשמרות ארוכות ולא סדירות גרמה לפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו. על פי פסקי דין קודמים, המחייבים במקרה זה, עבודה במשמרות לבדה אינה מהווה בסיס עובדתי לפגיעה בעבודה לפי תיאוריית המיקרוטראומה. כדי לבסס פגיעה כזו, היה על התובע להוכיח כי תנאי עבודתו היו כרוכים בפגיעות קלות חוזרות ונשנות שיכולות להיחשב כמקריות באופיין. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות התובע לא מילאו דרישה זו, שכן הן התמקדו בעיקר ברעיון כי משמרותיו הבלתי סדירות הובילו לשגרה בלתי מובנית. בנוסף, התובע לא הצליח להוכיח קיומה של פגיעה שנגרמה על ידי גורם חיצוני, אשר יכול היה לבסס את היסוד הנדרש של "תאונה". פסקי דין במקרים קודמים שהכירו בעבודה במשמרות כפגיעה בעבודה לפי תיאוריית המיקרוטראומה התבססו על הסכמה או קדמו לפסקי הדין המחייבים, מה שהופך אותם ללא רלוונטיים. זאת ועוד, תנאי עבודתו של התובע, כפי שהוצגו, לא היו כרוכים בפגיעה כלשהי מגורם חיצוני. לבסוף, הדגיש בית הדין כי גם אם הצליח התובע להוכיח קשר רפואי בין עבודתו לבין פגיעתו – דבר שלא עשה כן – לא ניתן לבסס קשר כזה מבלי להוכיח תחילה קיומה של תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע נדרש לכסות את הוצאות הנתבע.