עת"מ 52868-07-10

תקציר

העתירה נסובה סביב החלת דינים שונים הנוגעים לאזרחות ישראלית ולאיחוד משפחות. העותר, שטרם מלאו לו 35 שנים, התגרש מאשתו הראשונה, אזרחית ישראלית, ולאחר מכן נישא לאישה שנייה, אף היא אזרחית ישראלית. האישה השנייה הגישה בקשה לאיחוד משפחות עבור העותר, אך הבקשה נדחתה משום שלא עמד בדרישות לפי סעיף 3(1) לחוק האזרחות, הקובע כי שר הפנים רשאי לאשר בקשה לרישיון תושב לבן זוג תושב האזור רק אם בן הזוג מעל גיל 35. העותר טען כי יש לפרש את חוק הוראת השעה, שהפך את מדיניות איחוד המשפחות הקודמת, כך שיאפשר את הארכת ההיתר הנוכחי שלו, שניתן לפני כניסת החוק לתוקף, ללא צורך במילוי תנאי החוק החדש. עם זאת, בית המשפט מצא כי מאחר שתוקף ההיתר של העותר פקע לאחר גירושיו, הפוליסה הישנה אינה חלה עוד, והוא אינו זכאי לחריגים על פי החוק החדש מפאת גילו. מכאן, שההחלטה לדחות את הבקשה הייתה סבירה ולא ניתן היה לראות בה פגם. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי חוק הוראת השעה, על אף שהוא פוגע במידה מסוימת בזכויות חוקתיות, אינו מספק עילה משפטית לביטולו, במיוחד בהתחשב בהקשר הביטחוני שבו נחקק. לפיכך נדחתה העתירה לאיחוד משפחות, אך צו ארעי המעכב את הרחקתו של העותר מהארץ הוארך ב-60 יום.