בג"צ 5384/90

תקציר

פסק הדין עוסק בעתירה להפעלת עסק למחסני ערובה לאחסון מזוודות עולים חדשים בשטח מפעל אתא לשעבר. בקשת העותר לרישיון עסק נדחתה על ידי המשיבים, מה שהוביל לערעור זה. המשיבים טענו כי השימוש בקרקע חרג מהשימוש המותר על פי תכנית המתאר, כי העסק פוגע באיכות חייהם של תושבי האזור וכי הוא גורם לשיבושי תנועה וסיכונים. בעוד שעסקו של העותר לא נחשב ל"תעשייה", השאלה המרכזית הייתה האם הוא מהווה "מלאכה" כפי שהותר בתכנית המתאר של האזור. השופט גולדברג קבע כי אף שניתן לפרש את המונח "מלאכה" מבחינה לשונית כך שיכלול גם את עסקו של העותר, המשמעות המשפטית צריכה להתחשב בהוראה הספציפית של התכנית. מאחר שעבודתו של העותר אינה יכולה להיחשב כ"תעשייה קלה", אין מדובר בשימוש מותר באותו אזור. יתר על כן, היעדר שטח כיבוש ספציפי בתכנית המתאר אינו יכול להצדיק את בקשת העותר, והפרות העבר של התכנית אינן שוללות את קיומה. השופטת אור הסכימה כי יש לדחות את הערעור, בנימוק של ההשפעה השלילית של העסק על איכות החיים והבטיחות בתעבורה באזור. השופט אור אמנם לא שלל את הפרשנות הלשונית של "מלאכה", אך הדגיש את הרלוונטיות של המטרדים ואת שיקולי רשות הרישוי. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪.