ת"א 1012-08-12

תקציר

הנתבעים ביקשו לבטל חוזה לבנייה ומכירה של בית באזור הרחבה בקיבוץ, וטענו כי הוטעו בנוגע לשני תנאים בחוזה. ראשית, הנתבעים לא היו מרוצים מכך שנאלצו לשלם 158,000 ₪ עבור עבודות פיתוח ותשתיות, כאשר רשות מקרקעי ישראל אישרה תשלום של 100,000 ₪ בלבד, וחשו שהולכו שולל מאחר שמידע זה לא נמסר להם. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים היו מודעים לעלויות הנוספות, וגם אם לא, לא הייתה להם עילה לביטול ההסכם; לכל היותר, הם יכולים לבקש החזר של תשלום יתר. שנית, הנתבעים טענו כי התרשמו כי עליהם להתקשר בחוזה בנייה עם התובעת – הקבלן המיועד של הקיבוץ – בעוד שבפועל הם יכולים לבנות את ביתם בעצמם. הנתבעים לא הביאו כל ראיה לטענה זו, ונמצא כי התובע לא הטעה אותם בעניין זה. עוד מצא בית המשפט כי הנתבעים ניסו לבטל את החוזה משום שטעו בחישוב כדאיות העסקה, וזו אינה עילת ביטול תקפה. מאחר שלנתבעים לא הייתה זכות לבטל את החוזה, נמצא כי הם מפרים. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בגין אובדן רווחים, המחושב כ-5% מהתמורה החוזית, המסתכמת ב-40,200 ₪, בניכוי 20,000 ₪ שכבר שולמו על ידי הנתבעים כמקדמה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע 4,636 ₪ בגין הוצאות חיבור החשמל, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות משפטם, למעט שכר טרחת התובע בגין דחיית התביעה שכנגד, אשר חויבו על ידי הנתבעים בסך כולל של 20,000 ₪.