ע"מ 53528-01-16

תקציר

ענייננו בערעור על שומת המשיב את המערערת לתוספת מס בעקבות עסקה בין המערערת לבין חברת האם שלה, רוש. טענתו העיקרית של המשיב היא כי העסקה מהווה מכירה של פעילותה העסקית של המערערת, החייבת במס. המערערת, לעומת זאת, טוענת כי יש לאפיין את העסקה כהסכם רישיון ומו"פ, שאינו חייב במס. בית המשפט בוחן את הסוגיה על בסיס הנחיות ה-OECD לעסקאות בין צדדים קשורים. על פי ההנחיות, יש לבחון את אפיון העסקה ותמחורה כדי לקבוע האם היא הייתה מתרחשת בין צדדים שאינם קשורים. בית המשפט בוחן תחילה האם ההסכמים הבין-חברתיים עצמם מהווים מכירה של הפעילות, ומוצא כי הם אינם עושים זאת. מהראיות עולה כי המערערת המשיכה בפעילותה, לרבות תפקידי מו"פ, ייצור, שיווק וניהול, וההסכמים לא העבירו בעלות בקניין הרוחני המרכזי של המערערת. בנוסף, הסיכונים הכרוכים בפעילות נותרו בעיקר אצל המערערת. בית המשפט מגיע למסקנה כי טענת המשיב כי הפעילות נמכרה אינה נתמכת בעובדות. לאחר מכן בוחן בית המשפט האם העובדה שיש קשר בין הצדדים השפיעה על אפיון ההסכמים. נמצא כי המשיבה לא הביאה דוגמאות קונקרטיות לכך שעסקאות דומות נחשבות למכירות, ולא בחנה די הצורך לגופה של העסקה או להתנהלות הצדדים לאחריה. התמקדותה העיקרית של המשיבה בתנאי ההסכמים, ולא באפיונם, נמצאה כטעות. זאת ועוד, בית המשפט מקבל את טענת המערערת כי ההסכמים היו הגיוניים מבחינה עסקית, הבטיחו את הישרדותה של המערערת והעניקו סיכויי הצלחה גבוהים יותר. בית המשפט מדגיש כי שינוי אפיון עסקה צריך להיעשות בזהירות ורק בנסיבות חריגות. מאחר שהמערערת ורוש פעלו בהתאם להסכמים, המקובלים בענף, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב באפיון העסקה. נראה כי עיקר עניינה של המשיבה הוא בתמחור העסקה, אך הם לא טענו נקודה זו. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, ובית המשפט פוסק לטובת המערער. המשיב מחויב לשלם למערערת את הוצאותיה בסכום מופחת של 20,000 ₪ בשל אי המצאת כל המסמכים הרלוונטיים למשיב.