ת"א 54354-10-18

תקציר

פסק הדין סובב סביב סכסוך עסקי מורכב בין מספר צדדים, שראשיתו בפסק בוררות משנת 2008. הסוגיה המרכזית היא חלוקת פסק הבוררות, המכונה "סכום הזכייה", שהוענק לתובעת, חברה בבעלות מר מוטי גורה, במסגרת הליך בוררות. פסק בוררות זה בוטל מאוחר יותר, ובשנת 2012 ניתנה פסק בוררות שני, שאישר את קביעות פסק הבוררות הראשון לגבי הסכום המגיע לתובע. עם זאת, הפרס השני יצר עמימות בנוגע לחלוקת הכספים בין החברות הקשורות לגורה. התובעים טענו כי יש לשלם להם את מלוא סכום הזוכה, ואילו הנתבעים טענו כי יש לחלק אותו שווה בשווה בין שש חברות הקשורות לקבוצת גורה. התובע ערער גם על תוקפו של הסכם פשרה שהיווה את הבסיס לפסק הבוררות השני, בטענה לתרמית מצד זאב גורה, שהיה הבעלים של כל החברות המעורבות. השופט, בפסק דין מקיף, פירש את פסק הבוררות השני, בהתחשב ברקע ובהקשר של הסכסוך. הם הגיעו למסקנה כי כוונת הפרס הייתה שהסכום יחולק שווה בשווה בין החברות מקבוצת גורה. השופטת דחתה גם את טענת התובע בנוגע להסכם הפשרה, בקובעה כי אם אכן מדובר בתרמית, יש בכך כדי לפסול את התביעה כולה. כמו כן, כל ערעור על הסכם הפשרה צריך להיות מופנה להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שאישר את פסק הבוררות השני. בנוסף, השופט לא מצא עילה להשתקה, וציין כי פסק הבוררות הראשון אינו ברור ובוטל. לסיכום, קבעה השופטת כי התובעת זכאית רק לשישית מהסכום שהופקד, בהתאם לפרשנותם של הנתבעים. יתרת פסק הדין הקודם נותרה ללא שינוי, ופסק לתובע הוצאות בסך 5,000 ₪ בגין הליכי פסק הדין המשלים.