ה"פ 8202-07-08

תקציר

פסק הדין מתייחס לשבע תביעות לפיצויים בגין קרקע שהופקעה על ידי המשיבה, חברה ממשלתית האחראית על ניהול רשת הכבישים בישראל, לצורך סלילת כביש 531. הקרקע, שבבעלות התובעים, נרשמה כחלקה 92 בגוש 6673, בשטח של 84,565 מ"ר, מתוכם הופקעו 53,313 מ"ר (63%). התובעים והמשיב לא הצליחו להסכים על סכום הפיצוי, מה שהוביל לתביעות מאוחדות אלה. עיקר המחלוקת נגעה לשווי הקרקע לצורכי פיצוי, כאשר שמאי המשיב העריך 283,000 ₪ לדונם, ושמאי התובעים העריך בין 516,000 ₪ ל-1,012,000 ₪ לדונם. שמאי מוסכם שמונה על ידי בית המשפט העריך תחילה את השווי ב-410 אלף שקל לדונם, אך תיקן אותו ל-400 אלף שקל לדונם לאחר ששקל מחדש את חוות דעתו. בית המשפט קיבל את האומדן המתוקן של השמאי וקבע כי הוא מבוסס על שיקולים ענייניים, למרות העדפתם של התובעים את חוות הדעת הראשונית. מחלוקת נוספת נסבה על השאלה האם יש לפצות את התובעים מהמטר הראשון של הקרקע המופקעת, לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בית המשפט החליט שלא לפסוק כך בזמנו, ונתן לתובעים הזדמנות לפנות לשר התחבורה בבקשה לפיצויים, כפי שנקבע בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון. התובעים תבעו גם פיצוי בגין הנזק שנגרם לקרקע הנותרת, כאשר השמאי העריך ירידת ערך של 20%. בית המשפט החליט כי בעלי מניות גדולות לא יקבלו פיצוי עבור היתרה, ואילו בעלי מניות קטנות יותר יפוצו בשיעור גבוה יותר ממה שקבע השמאי, בשל היותם של המקרקעין בבעלות משותפת. התובעים ביקשו החזר עבור שכר טרחת השמאי שלהם, שבית המשפט פסק בסך 25,000 ₪ לכל תביעה, וכן פסק להם 15% מהסכומים שנפסקו בפסק הדין בגין שכר טרחת עורך דין. לבסוף, קבע בית המשפט כי על המשיבה לשלם לכל תובע פיצויי הפקעה בסך 340,000 ₪ לדונם, בתוספת תשלומים בגין הנזק ליתרה, הפרשים צמודים וריבית, לפי הערכות השמאי. בית המשפט קבע תזכורת לדיון בנוגע לתשלום עבור 25% הנותרים של הקרקע.