ת"צ 54012-05-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף: בקשת אישור תובענה ייצוגית נגד מפעל הפיס - בית המשפט המחוזי מרכז-לוד **מבוא:** פסק דין זה מתמודד עם בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד מפעל הפיס. טענתם המרכזית של המבקשים היא כי מיקומו של ביתני מפעל הפיס על מדרכות ברחבי הארץ, באופן הפוגע בתנועת הולכי רגל וברשויות המקומיות, מהווה עילה לתביעה ייצוגית. בית המשפט מתמקד בבחינת התנאי המקדמי של הגשת תובענה ייצוגית, ובפרט האם הנושא שבמחלוקת נכלל במסגרת פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ("חוק תובענות ייצוגיות"). **ניתוח משפטי:** 1. **היקף הבדיקה במסגרת בקשה לסילוק על הסף:** * בית המשפט מדגיש כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדים. ככלל, טענות כנגד התאמת ההליך למתכונת של תובענה ייצוגית אינן נדונות במסגרת בקשה לסילוק על הסף. * עם זאת, נקבע כי במקרים קיצוניים, כאשר בקשת האישור היא הליך סרק, או כאשר עולה טענת הגנה השומטת את הקרקע תחת הבקשה וניתן להכריע בה ללא צורך בבירור מורכב, בית המשפט יידרש לבקשת הסילוק. * בענייננו, בית המשפט מצא כי השאלה אם בקשת האישור נכנסת לגדרו של פרט 1 לתוספת השנייה אינה מצריכה בירור עובדתי מורכב, והעובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת. לכן, הוחלט לדון בטענה זו במסגרת בקשת הסילוק, מה שמהווה התאמה של הדין הכללי לנסיבות הספציפיות. 2. **"כלל הרשימה הסגורה" והתנאי הראשון לניהול תובענה ייצוגית:** * התנאי הבסיסי והראשוני לניהול תובענה ייצוגית הוא שהתובענה תעסוק בנושא המפורט בתוספת השנייה לחוק, או שייקבע בהוראת חוק מפורשת שניתן להגיש באותו עניין תובענה ייצוגית. זהו "כלל הרשימה הסגורה". * אם נושא התביעה אינו נכלל בתוספת השנייה, נשמטת הקרקע תחת האפשרות לנהל את התובענה הייצוגית, ללא צורך בבחינת יתר התנאים, אשר לרוב מורכבים יותר. * טענה לפיה הנושא אינו נכלל בתוספת השנייה נחשבת לטענה ראויה להידון במסגרת בקשת סילוק על הסף, כל עוד אין צורך בבירור עובדתי או משפטי מורכב. 3. **ניתוח פרט 1 לתוספת השנייה – "עוסק", "לקוח", ו"עסקה":** * פרט 1 מתייחס לתביעה נגד "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, "בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". * **תנאי ה"עוסק":** מפעל הפיס אינו חולק על כך שהוא נחשב ל"עוסק" בהגדרתו הרחבה. * **תנאי ה"לקוח":** * הפסיקה פירשה את מונח ה"לקוח" בהרחבה, מעבר ל"צרכן" לפי חוק הגנת הצרכן, וכוללת כל מי שרכש נכס או קיבל שירות מ"עוסק" במהלך עיסוקו. * גם בהיעדר התקשרות ישירה, תנאי ה"לקוח" יכול להתקיים אם ניתן להצביע על קשר משפטי אחר, כאשר מערכת היחסים היא צרכנית באופייה ומיועדת לקידום תכלית עסקית-מסחרית. * הקביעה "בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" מרחיבה את התחולה גם לשלבים מקדימים של יצירת יחסים, כגון שלב המשא ומתן, ובלבד שישנה היתכנות ליצירת קשר עסקי. * **תנאי ה"עסקה" (או "העניין שבינו לבין לקוח"):** * נדרשת זיקה ממשית בין נושא התביעה לבין יחסי עוסק-לקוח. אין די בכך שהתובעים הם "לקוחות" באופן כללי. * **בענייננו – ניתוח החלת פרט 1:** * **הטענה העיקרית נדחית:** בית המשפט קובע כי התנהלות מפעל הפיס המדוברת – הצבת ביתני המכירה על המדרכות – אינה נכנסת לגדרו של פרט 1 לתוספת השנייה. * **"לקוחות" או "עוברי אורח/תושבים"?** המבקשים טוענים כי עוברי האורח הם לקוחות פוטנציאליים, ופעולת הצבת הדוכנים היא פעילות שיווקית-מכירתית המכוונת אליהם. * **הבחנה מהותית:** בית המשפט מבחין בין מקרים בהם עילת התביעה נשענת **ישירות** על פעולת השכנוע עצמה (כמו פניות פוגעניות או מטרידות ללקוחות פוטנציאליים), שאז ניתן לטעון שהמערכת יחסים היא צרכנית, לבין מקרה זה. * **הקמת תשתית לעומת פעולת שכנוע:** בענייננו, התביעה אינה ממוקדת בפעולת השכנוע עצמה (כמו פרסום פוגעני על הדוכנים), אלא **בהקמת התשתית** – עצם הצבת הדוכנים והמיקומם. בית המשפט קובע כי הקמת התשתית, גם אם נעשית מתוך חשיבה שיווקית, אינה נחשבת לפעילות במישור יחסי עוסק-לקוח. זהו שלב מוקדם, שאינו נעשה במסגרת יחסי עוסק-לקוח, גם אם נשקלים שיקולים שיווקיים. * **השוואה למקרים אחרים:** בית המשפט מפנה למקרים דומים בהם נקבע כי פעולות הקשורות להקמת מפעל (היוצר מפגע סביבתי), הקמת פרויקט תשתית (רכבת קלה), או איסוף מידע על גולשים שאינם משתמשים (Meta), אינם נחשבים ליחסי עוסק-לקוח לפי פרט 1, גם אם המטרה הסופית היא גיוס לקוחות. * **לגבי קבוצת התושבים:** נדחתה גם הטענה כי הם לקוחות, שכן עילת התביעה (אי תשלום דמי שימוש לרשויות) אינה קשורה לרכישת כרטיסים. * **לגבי קבוצת עוברים ושבים:** גם אם חלקם רוכשים כרטיסים, הזיקה בין עילת התביעה (מטרד הדוכנים) לרכישת הכרטיסים אינה קיימת. המטרד נוצר לכלל עוברי האורח, ולאו דווקא לרוכשים. 4. **התייחסות לטענת "הסדר שלילי" בנוגע לפרט 6 (מפגע סביבתי):** * המשיבה טענה כי מכיוון שהטענות העיקריות (לגבי קבוצת העוברים ושבים) הן למעשה טענות על "מפגע", והמחוקק לא כלל "מפגע" כזה בפרט 6 (המפגע הסביבתי), הדבר יוצר "הסדר שלילי" המונע הגשת תובענה ייצוגית. * בית המשפט דוחה טענה זו. פרטי התוספת השנייה אינם מוציאים זה את זה, וייתכנו חפיפות. העובדה שעניין מסוים אינו נכלל בפרט אחד אינה שוללת את אפשרות שהוא ייכלל בפרט אחר, גם אם הפרט הראשון נראה "טבעי" יותר. 5. **היעדר יריבות:** * **קבוצת התושבים:** בית המשפט מקבל את טענת המשיבה להיעדר יריבות. הנזק הנטען (השלמת הכנסות הרשויות המקומיות דרך מיסים) הוא נזק עקיף שאינו יוצר יריבות ישירה. * **קבוצת עוברים ושבים:** בית המשפט מתייחס בקצרה לטענות בדבר היעדר זכות קניינית, אך מציין כי מכיוון שהיה מקום לברר את הסעד הכספי בעניינם, לא היה מקום לדחות את הבקשה על הסף בגין טענה זו בלבד. 6. **סמכות עניינית ומקומית:** * טענות אלו נדחות על ידי בית המשפט, אך ללא צורך בפירוט, שכן הבקשה נדחית מטעמים אחרים. **הכרעה ומשמעות ההחלטה:** * בית המשפט קובע כי בקשת האישור **אינה בעניין שניתן להגיש בגינו תובענה ייצוגית לפי התוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות**. * לפיכך, **בקשת האישור נדחית על הסף**. * המשמעות המרכזית היא שהטענות בנוגע למיקום ביתני מפעל הפיס וההפרעה הנטענת להולכי רגל ולרשויות המקומיות **לא יידונו במסגרת של תובענה ייצוגית**, מכיוון שהן אינן עומדות בתנאי הסף הבסיסי של החוק. * בית המשפט לא קבע מסמרות לגבי מהות הפעולה הנדונה (האם היא "מפגע" אם לאו) אלא התמקד אך ורק בשאלה האם התובענה עומדת בתנאי ההכלה של חוק תובענות ייצוגיות. * המבקשים יישאו בהוצאות המשפט בסך 7,500 ש"ח. **חידושים משפטיים ודגשים:** * **יישום "כלל הרשימה הסגורה":** פסק הדין מדגיש את חשיבות התנאי המקדמי של התאמה לתוספת השנייה. * **הבחנה בין "הקמת תשתית" ל"פעילות מכירתית/שיווקית ישירה":** חידוש משמעותי הוא ההבחנה שהודגשה בין עצם הקמת התשתית העסקית (הדוכנים) לבין פעולות ישירות שמטרתן שכנוע צרכנים. בית המשפט מבהיר כי גם אם הקמת התשתית נעשית מתוך שיקולים שיווקיים, היא אינה בהכרח נכנסת לגדרי יחסי "עוסק-לקוח" לפי פרט 1, אלא אם כן התביעה מתמקדת בפעולת השכנוע עצמה (כמו פרסום פוגעני). * **פרשנות מרחיבה מוגבלת:** למרות שהפסיקה נוטה לפרש את פרט 1 ואת מונח ה"לקוח" בהרחבה, פסק דין זה מציב גבולות לפרשנות זו, וקובע כי לא כל פעילות עסקית, גם אם היא נועדה באופן עקיף לגייס לקוחות, תיחשב ליחסי עוסק-לקוח. * **משמעות "הסדר שלילי":** דחיית הטענה כי אי-הכללה בפרט 6 יוצרת "הסדר שלילי" מחזקת את העיקרון כי פרטי התוספת השנייה אינם בהכרח בלעדיים. * **היעדר יריבות ספציפית:** הדחייה של טענות היריבות לגבי קבוצת התושבים מדגישה את הצורך בקשר ישיר או נזק מוכח כדי ליצור יריבות בתובענה ייצוגית. לסיכום, פסק דין זה מהווה הבהרה משמעותית בנוגע לגבולות התחולה של פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תוך הדגשת החשיבות של התאמת מבנה התביעה לדרישות החוק כתנאי מקדמי להגשתה.