דנג"צ 5785/04

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על הטיפול בחתולי רחוב ועל סמכותן של הרשויות המקומיות לטפל בנושא. העתירה הראשונית, שהוגשה על ידי עמותת "תנו לחיות לחיות" והאגודה לרווחת החתול בישראל, ערערה על חוקיותו וסבירותו של הליך שהעניק שיקול דעת לווטרינרים להחליט אם להרדים חתולי רחוב. העותרים טענו כי הנוהל הוביל להשמדה שרירותית של חתולים ונעדר התחשבות בגישות חלופיות. בית המשפט, בפסק דינה של השופטת דורנר, פסק לטובת העותרים, מצא את הנוהל לקוי וחייב את מנהל השירותים הווטרינריים לתקן אותו. פסק הדין הדגיש את הצורך לשקול את כל האינטרסים הרלוונטיים, לרבות הגנה על בעלי חיים, ולאמץ כללים ברורים ליישום כל המתת חסד. בנוסף, קבע בית המשפט כי האישור שניתן לחברה פרטית, "מגן חתול", מהווה האצלה בלתי חוקית של סמכות שלטונית. העותרים ביקשו לקיים דיון נוסף, והוא נדחה. בית המשפט קבע כי פסק הדין אינו סותר פסיקות קודמות של בית המשפט העליון וכי היישום האופרטיבי של פסקי הדין אינו סוגיה משפטית המצדיקה דיון נוסף. זאת ועוד, העקרונות שהותוו בפסק הדין, לרבות דרישת המידתיות בעת פגיעה בבעלי חיים, לא היו חדשניים אלא מחזקים את הפסיקה הקיימת. משכך, בית המשפט לא ראה עילה להורות על דיון נוסף, והבקשה נדחתה. פסק דין מקיף זה נועד לספק גישה מאוזנת לניהול אוכלוסיית חתולי הרחוב תוך הבטחת הפעלה נאותה של סמכות מנהלית והגנה על רווחת בעלי החיים.