עע"מ 10112/02

תקציר

במאבק המשפטי על הרחבת כביש מספר 1 בין שער הגיא לשורש, התנגדו המערערים, לרבות ארגוני הסביבה, לתוכנית להוסיף נתיב שלישי ללא תכנית מפורטת או תסקיר השפעה על הסביבה. הכביש, החיוני לגישה לירושלים, עמוס ומסוכן ומחייב הרחבה כדי לשפר את זרימת התנועה ובטיחותה. עם זאת, התוואי חוצה גן לאומי רגיש, מה שמעלה חשש לשימור נופי. בית משפט קמא פסק תחילה לטובת הרחבה מיידית ללא תכנון נוסף, בהתבסס על תכנית מתאר מקומית קיימת (תכנית מי/200), אשר לא חייבה תכנית מפורטת לפי הוראות חוק קודמות. עם זאת, המערערים טענו כי המסגרת המשפטית אכן מחייבת תכנית מפורטת ותסקיר סביבתי. בית המשפט סקר הוראות חוק שונות, לרבות חוקי התכנון הארציים והמקומיים, והגיע למסקנה כי למרות הצווים והתוכניות הקיימים, על הפרקטיקות הנוכחיות לשקול שקיפות ושיתוף ציבור בהליכי תכנון. השופט חשין, בתמיכת השופטת פרוקצ'יה, קבע כי הרחבת הכביש מחייבת תכנית מפורטת הכוללת תסקיר השפעה על הסביבה, תוך הדגשת הצורך לאזן בין צרכים תחבורתיים דחופים לבין שמירה נופית וסביבתית. השופט חשין הדגיש את חשיבות שיתוף הציבור והשקיפות בתכנון, ומבטיח כי כל שינוי בכביש יכבד הן את שיפור התנועה והן את ההגנה על נופי טבע ייחודיים. למרות ההכרה בדחיפות של שיפורים בכבישים, בית המשפט חייב הליך תכנוני מקיף הכולל תשומות ציבוריות ותסקירים נאותים של השפעות סביבתיות לפני שממשיכים.