תפ"ח 1113/06

תקציר

הנאשם הורשע בשתי עבירות של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין בגין שחיטת אשתו וחמותו. בית המשפט מצא כי הנאשם חזר לביתו מעבודתו ביום 7.9.06, ולאחר ששתה בירה, שלף סכין גדולה שרכש מספר ימים קודם לכן והחביא בארון ילדיו. לאחר מכן דקר הנאשם את אשתו מספר רב של פעמים בעת ששטפה כלים, ללא כל התגרות או ויכוח מצדה. ביודעו שבנו נמצא למטה, נעל הנאשם את הדלת, ולאחר שחמותו הגיעה וגילתה את גופת בתה, דקר אותה שוב ושוב, עד לגילוי איבריה הפנימיים. הנאשם לא פגע בבנו כשהגיע למקום ואף שלח אותו מהמקום. לאחר שהתקשר למשטרה, פתח את הדלת ופצע את עצמו. בית המשפט דחה את טענת הנאשם לשכרות, וקבע כי מעשיו הפגינו מידה של כוונה מוקדמת ושליטה עצמית. גם חוסר הבהירות באשר למניעיו של הנאשם לא פעל לטובתו, שכן הוא נבע משתיקתו שלו. בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה כי רצח הסבתא היה חלק מאותו מעשה, והדגיש כי כל פשע תוכנן ובוצע בנפרד, למרות קרבתם. נוכח חומרתן המיוחדת של העבירות, קבע בית המשפט כי שני מאסרי העולם ירוצו ברצף, ולא במקביל. החלטה זו נועדה לשקף את קדושת חיי האדם ואת הסלידה שחש כלפי מעשיו של הנאשם, ולהבטיח כי שלילת חייו של כל קורבן תוכר במפורש ובנפרד בצורת ענישה מובחנת. על הנאשם נגזרו שני מאסרי עולם מצטברים, עם זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.