עת"מ 9835-04-09

תקציר

העותרות, החברה לפיתוח קיסריה וחברת CPC, החכירו חלקת קרקע לרולידר. הם הגישו בקשה להיתר בנייה להקמת מבנים יבילים בני קומה אחת על המגרש, שהיה מחוץ לתחום השיפוט של רשות מקומית כלשהי. הבקשה הוגשה לוועדת משנה ג' של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה חיפה, שדחתה אותה. משהגישו העותרים ערר לוועדת הערר לתכנון ובנייה – מחוז חיפה, נדחה עררם, שכן ועדת הערר מצאה כי אין לה סמכות לדון בערר על החלטת הוועדה המחוזית. לאחר מכן פנו העותרים לבית המשפט וטענו כי לוועדת הערר יש סמכות לדון בעררם וכי החלטת ועדת המשנה אינה סבירה. מנגד, טענו המשיבים – ועדת הערר וועדת המשנה – כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר ניקיון מצד העותרים וכי יש לקיים את החלטת ועדת המשנה כפי שהיא סבירה. בית המשפט, לאחר שבחן את החוקים והתקנות הרלוונטיים, מצא כי לוועדת הערר אכן יש סמכות לדון בעררים על החלטות שהתקבלו בוועדה המחוזית לפי סעיף 12 לחוק התכנון והבניה. עוד נקבע כי פרשנותה של ועדת הערר לחוק, שהביאה לדחיית ערעור העותרים, אינה נכונה. בהדגישו את חשיבותה של זכות הערעור ואת העיקרון של מתן ערעור במידת האפשר, פסק בית המשפט לטובת העותרים. היא ביטלה את החלטת ועדת הערר והורתה לה לדון בערר שהגישו העותרים על החלטת ועדת המשנה לדחות את בקשתם להיתר בנייה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים והדגיש את הצורך בהבחנה משפטית ברורה בין תפקידי הוועדה המחוזית.