ע"א 24/67

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על שני שטרי חוב בעלי לשון סותרת. השטרות נחתמו על ידי המערערים בביטוי "בפקודת האל" ואחריו "בוכשר בלבד". התיק נסב סביב יכולת ההעברה של שטרות אלה. על פי פקודת השטרות, סעיף 7(א), קיומן של מילים האוסרות העברה הופך שטר לבלתי סחיר. במקרה זה, התוספת בכתב יד של "רק" סתרה את הדפוס "בפקודת אלוהים". בית המשפט קבע כי נדרשת לשון ברורה ומפורשת כדי לגבור על חזקת יכולת ההעברה, שהיא תכונה משפטית של שטרי חוב. מאחר שבשטרות לא צוין במפורש שהם אינם ניתנים למשא ומתן, אושרו החלטות בתי המשפט הקודמים, שאישרו את יכולת העברתם. כלל הפרשנות המעדיף כתוב על פני מונחים מודפסים אינו חל כאשר המסמך הוא שטר. יתר על כן, אין די בכוונת הצדדים, המשתמעת ממקרה זה, כדי לגבור על החזקה המשפטית. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם את הסכום המגיע על השטרות, בצירוף 500 לירות הוצאות.