ע"א 3253/23

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט ערעור על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בשל אי עמידת המערער בלוח הזמנים שנקבע. על פי סעיף 150 לפקודה הרלוונטית, ערעור על פסיקת חוב יוגש בתוך 45 יום מיום ההחלטה שעליה מערערים, בהתאם לסעיף 184 לפקודה. המערערים ביקשו להתחיל לספור תקופה זו מרגע שנודע להם על ההחלטה, אך לא היו צד להליך המקורי שבו הוכרע החוב, ולכן לא היו זכאים שההחלטה תועבר אליהם באופן פורמלי. בית המשפט הדגיש את עקרון תום הלב, המחייב פעולה מהירה של צדדים שנודע להם על החלטה לערער עליו. למרות האפשרות של חריגים מסיבה טובה, הנושה במקרה זה התמהמה יתר על המידה, ביודעו על קביעת החוב הרלוונטית לפחות מאז אוקטובר 2018 אך הגיש ערעור רק באוקטובר 2022. שיהוי זה הפר את חובת תום הלב הנדרשת לצורך הגשת ערעור ועלול היה להוות ויתור על זכות הערעור, תוך פגיעה בהסתמכותם של נושים אחרים על הכרעה במועד. למרות שלבתי המשפט לפשיטות רגל יש גמישות פרוצדורלית, עיכוב ממושך זה השפיע על האינטרסים של נושים אחרים ופגע ביעילות ובוודאות של ההליכים המשפטיים המוכתבים על ידי לוחות הזמנים שנקבעו. לפיכך, הערעור נדחה. בנוסף, בקשת המערער לעיון חוזר נדחתה מאחר שהיא אינה זכאית לערעור כ"החלטה אחרת", ולא הייתה לה הצדקה מספקת לדיון מחדש. בהתחשב בהקשר הפרוצדורלי, לא הוזמנו עלויות. פסק הדין ניתן ביום 16.7.2023.