ת"פ 56142-10-19

תקציר

הנאשם, מטפל בבית אבות סיעודי, הורשע בהתעללות ובתקיפה של קשישה שהייתה תחת חסותו. ההתעללות התרחשה במספר הזדמנויות שונות בזמן שהקורבן, שהיה חסר אונים ולא יכול היה להזעיק עזרה, היה תחת פיקוחו במהלך משמרת הלילה שלו. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם באישומים נגדו. בהתחשב בחומרת העבירות, השופט קבע כי העונש ההולם הוא בין 11 ל-30 חודשי מאסר, לצד עונשים נוספים. בשקלול נסיבות המקרה, השופט הסתפק בעונש של 11 חודשי מאסר בפועל, בניכוי הימים שכבר ריצו, לצד מאסר על תנאי ופיצוי של 6,000 שקל לקורבן. השופטת התייחסה גם להרשעותיו הקודמות של הנאשם, לקושי בוויסות דחפים, לפגיעה במשפחתו ולנכונותו להשתתף בהליך טיפולי. למרות המלצות שירות המבחן להימנע ממאסר, הדגישה השופטת את הצורך בהרתעה וקבעה כי חומרת העבירות עולה על פוטנציאל השיקום. השופטת הדגישה את פגיעותה של המתלוננת, את ניצול מצוקתה ואת הפרת האמונים שביצע הנאשם, המצדיקה עונש משמעותי. פסק דין זה נועד להרתיע מפני מעשי אלימות מסוג זה ולהעביר מסר ברור בדבר היחס הפסול לחסרי הישע.