ע"א 551/73

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך על ספינה בשם קמפנולה. בעלי האנייה הפרו את חוזה ההובלה והמשיבים ביקשו לעצור את האנייה. המקרה הובא בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר הטיל עיקול זמני על האנייה לפי תקנה 238 לסדר הדין האזרחי. לאחר מכן ביקשו המשיבים להעביר את תביעתם לבית המשפט המחוזי לדיון בתובענה רגילה, וזו נענתה. המשיבים ביקשו וקיבלו המשך לעיקול הזמני על ידי נשיא בית המשפט המחוזי להבטחת תביעתם. המערערים ביקשו להחזיר את האנייה ליוון וניהלו משא ומתן עם המשיבים על ערבות להבטחת סכום התביעה, דבר שהביא להסרת העיקול. לאחר מכן עתרו המערערים לבית המשפט המחוזי בדרישה להחזיר את הערבות, אשר נדחתה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון בטענה שהעיקול אינו חוקי. בית המשפט העליון קבע כי לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לימאות, נתונה הסמכות להטיל את העיקול וכי העיקול אינו פסול בשל פגמים פרוצדורליים כלשהם. עוד קבע בית המשפט כי התקיימו התנאים לעיקול, שכן טענת המשיבים הייתה לסכום כסף ונתמכה בראיות מהימנות. יתר על כן, היה זה נתון לשיקול דעתו של השופט להכריע בעיקול, והעובדה שהתביעה מותנית לא שללה מהמשיבים את הזכות לבקש עיקול. בנוסף, בית המשפט העליון לא מצא עילה לבטל את העיקול ביחס לתביעה נוספת בסך 50,000 ל"י בגין נזקי מים. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעור והורה למערערים לשלם למשיבים הוצאות בסך 2,500 ל"י. משמעות ההחלטה לקיים את העיקול הייתה שהערבות שהעמידו המערערים לא תוחזר. פסק דין זה הבהיר את סדרי הדין והסמכויות של בתי המשפט הימיים בישראל בנוגע לעיקולים ואת יסודותיהם המשפטיים.