בג"צ 875/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה המערערת על פסק דין של בית הדין הרבני הגדול בעניין הסכם גירושין. העתירה, שהוגשה על ידי האישה (המבקשת), שחתמה על הסכם גירושין עם בעלה בשנת 2009, ביקשה לבטל את ההסכם בנימוק שהצדדים חזרו לחיות יחד לאחר חתימתו. בית הדין הרבני האזורי בירושלים פסק במקור לטובת תוקפו של ההסכם, החלטה עליה ערער העותר לבית הדין הרבני הגדול. בעוד בית המשפט העליון קבע כי ההסכם נותר בתוקף, הוא גם הורה לבעל לשלם לאישה סכום כסף נוסף, מתוך הכרה בעוול שבקיום תנאי ההסכם משנת 2009. עתירתה של האישה לבג"ץ, שביקש לבטל את ההסכם כליל, נדחתה. בג"ץ, בראשות השופט מ' מזוז, הדגיש את העילות המצומצמות להתערבות בהחלטות בתי הדין הדתיים ולא מצא עילה להתערב במקרה זה. בית הדין הגיע למסקנה כי החלטת בית הדין הרבני הגדול ברורה ואינה מצדיקה התערבות בערעור, במיוחד בהתחשב בנסיבות החריגות הנדרשות להתערבות כזו. פסק הדין אישר מחדש את תוקפו של הסכם הגירושין ואישר את פסיקת בית המשפט העליון, ובכך דחה את העתירה ללא צו להוצאות.