ע"פ 8417/13

תקציר

המקרה דן בזכות הערעור על החלטת ביניים בהליך הפלילי, ובפרט בנוכחותו של נפגע עבירה במהלך גישור פלילי. הכלל הוא שלא ניתן לערער על החלטות ביניים, אלא במקרים הנזכרים במפורש בחוק. מאחר שהחלטה זו אינה ביניהם, דן בית המשפט בתוקפו של ערעור זה. הליך הגישור הפלילי הוא הליך לא פורמלי, שמטרתו לצמצם פערים בין המאשימה לנאשם לצורך הסדר טיעון. היא אינה מוסדרת במפורש בחקיקה, אך יש לה מאפיינים בסיסיים ובהם הצורך בהסכמת שני הצדדים, הפרדה מהמשפט העיקרי וחופש מכללים פרוצדורליים. המערער, נפגע עבירה, טוען כי יש לאפשר לו להיות נוכח בגישור הפלילי מכוח זכויותיו לפי חוק זכויות נפגעי עבירה. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי גישור פלילי אינו "דיון פלילי", ולכן סעיפים 15 ו-17 לחוק אינם חלים במקרה זה. בנוסף, נוכחותו של הקורבן עלולה לעכב את התהליך, שכן היא תלויה בהסכמת שני הצדדים. בית המשפט מדגיש את אופיו הבלתי פורמלי והוולונטרי של הגישור הפלילי, המהווה כלי לסיום יעיל של תהליכים ללא דיוני הוכחות. הערעור נדחה מאחר שהחוק אינו מחייב נוכחות נפגע עבירה, ושיקולי המדיניות השונים תומכים בהחלטה זו. לפיכך, פסק הדין פה אחד הוא לדחות את הערעור, והגישור הפלילי יכול להימשך ללא נוכחות המערער.