רמ"ש 31279-05-23

תקציר

עקרונות משפטיים וחידושים בסמכות בתי המשפט לעניין הפקדת ערבויות בהליכי ערעור: 1. **שאלה משפטית עקרונית של סמכותו של בית המשפט לדרוש ערבויות:** המקרה מדגיש את הסוגיה העקרונית האם לבתי המשפט יש שיקול דעת סטטוטורי ופרוצדורלי להטיל פיקדונות ערבות בערעורים, במיוחד כאשר הוראות חוק פוטרות במפורש ערעורים מסוימים - במיוחד ערעורים על החלטות של רשמים שאינם בכירים - מהפקדות כאלה. הדבר מעלה שאלות ליבה לגבי היקף שיקול הדעת השיפוטי במסגרת החקיקה, תוך הדגשת החשיבות של הקפדה על פטורים סטטוטוריים שנועדו להקל על הגישה לצדק. 2. **שיקול דעת שיפוטי מול מנדט חקיקתי:** הניתוח מבחין בין שיקול הדעת הרחב המוענק לבתי המשפט לפי תקנה 135(ב) לבין הפטור הספציפי הקבוע בסעיף 79 לתוספת השלישית. בעוד שבתי המשפט יכולים בדרך כלל לסטות מסכומים קבועים של ערבויות (על פי תקדימים *שחם* ו*אסרף*), החידוש המרכזי כאן הוא הקביעה כי שיקול דעת זה אינו משתרע על פטורים חקיקתיים מפורשים - הצבת גבול משפטי לפרשנות שיפוטית ושיקול דעת המכבד את כוונת המחוקק. 3. **האופי הפרוצדורלי והמנהלי של החלטות ערבות:** בית המשפט מסתמך על *יוסף שחם נ' מס הכנסה* כדי להדגיש כי ההחלטות הנוגעות לערבות פיקדון הן בעיקרן פרוצדורליות-מנהליות, הנמצאות בגדר שיקול דעת מנהלי אך כפופות למגבלות משפטיות ומשפטיות. העקרונות הנגזרים מדגישים כי החלטות פרוצדורליות אינן צריכות לסתור הוראות חוק או לגרום לעיוות דין, תוך שמירה על איזון בין גמישות פרוצדורלית לבין ציות לחוק. 4. **חדשנות משפטית – פטור כערובה מחייבת מבחינה משפטית לגישה:** הפרשנות המחודשת של סעיף 79 בתוספת השלישית מחזקת את החידוש המשפטי לפיו פטורים סטטוטוריים משמשים כהגנות משפטיות מפורשות, ומבטיחים גישה לבתי משפט ללא חסמים פרוצדורליים כגון פיקדונות ערבויות. זה מקבל חיזוק על ידי ניתוח השוואתי עם התקנות הישנות יותר, שהכירו באופן דומה בפטורים לערעור על "החלטות אחרות" של רשמים, ובכך אישרו את כוונת המחוקק לייעל את הגישה הפרוצדורלית ולהפחית את הנטל הפרוצדורלי בהקשרים ספציפיים של ערעור. 5. **הרמוניה חקיקתית ושיפוטית:** המקרה מדגיש כי שיקול הדעת השיפוטי חייב להיות בהרמוניה עם הוראות חקיקה. כאשר החקיקה מעניקה במפורש פטורים, בתי המשפט אינם מוסמכים להטיל דרישות ערבות שאינן עולות בקנה אחד עם פטורים אלה. זה אוכף את עקרון העליונות הסטטוטורית ומונע חריגה שיפוטית, ומחזק את הגבול ששיקול הדעת אינו יכול להתרחב מעבר למסגרת הסטטוטורית אלא אם כן הותר במפורש. 6. **זכות הגישה לצדק כעיקרון יסוד:** עקרון העל שאושר מחדש בניתוח זה הוא זכות הגישה לבתי משפט, שהפטורים החקיקתיים מבקשים להגן עליה, במיוחד עבור מתדיינים מוחלשים כלכלית או ערעורים הכרוכים בפטורים פרוצדורליים. תפקידם של בתי המשפט הוא אפוא להבטיח שתקנות פרוצדורליות לא יפגעו באופן בלתי סביר בזכות זו, תוך התאמה לערובות חוקתיות של צדק והליך הוגן. 7. **עקרונות משפטיים מאושרים וחדשים:** - **הקפדה על פטורים סטטוטוריים:** בתי המשפט חייבים לכבד פטורים סטטוטוריים אלא אם כן הוסמך אחרת במפורש. - **הגבלות על שיקול הדעת השיפוטי:** שיקול הדעת השיפוטי לשנות את סכומי הערבות אינו משתרע על יצירת חריגים בניגוד להוראות החקיקה. - **הגנה על הגישה לצדק:** יש לפרש כללים פרוצדורליים, במיוחד אלה המשפיעים על גישה פיננסית, באופן ליברלי כדי להגן על זכויות המתדיינים, במיוחד כאשר לשון החקיקה קובעת במפורש פטורים. **תקציר:** המקרה קובע כי הפטור החקיקתי מהפקדת ערבויות בהחלטות ערעור מסוימות משמש כהגנה משפטית מחייבת. שיקול הדעת השיפוטי אינו מתיר לבתי המשפט להטיל ערבויות כאשר החוק פוטר במפורש פיקדונות כאלה, מה שמדגיש את החשיבות של פרשנות סטטוטורית, צדק פרוצדורלי ושמירה על הגישה לבתי משפט. זה מחזק את העיקרון שכללי פרוצדורות חייבים לשרת את המטרות החוקתיות והחקיקתיות הרחבות יותר של קידום צדק, במיוחד עבור מפלגות מוחלשות.