בג"צ 2285/93

תקציר

בתיק הנוגע לתשלום משכורת למשיב מס' 2 דחה בג"ץ עתירה שערערה על חוקיות הפיצויים שניתנו מכוח הסכם קואליציוני משנת 1989. בהסכם זה נקבע כי המשיב מס' 2 יקבל שכר כיו"ר איגוד ערים לענייני כבאות. העותר, חבר מועצת העירייה, טען כי הוראת השכר אינה תקפה, וטען כי הוסכם עליה באופן הסותר פסיקות קודמות של בג"ץ. למרות קביעות אלה, מצא בית הדין כי העתירה הוגשה מאוחר מדי, שכן על תשלומי השכר הוגש ערעור קרוב לארבע שנים לאחר הקמתו, ובחירות חדשות בשנת 1993 אישרו מחדש את המשיב מס' 2 בתפקידו. אף שלא הייתה מחלוקת כי ההסכם הקואליציוני עלול להיתפס כמשחית משום שהוא קושר בין תמיכה פוליטית לתועלת כספית, בית המשפט הסתמך על כך שהוראות החוק אינן מבטלות אוטומטית הסכמים הקשורים לרכיבים פיסקליים, אלא אם כן הם מנוגדים במפורש לתקנות החלות. מאחר ששר הפנים עדיין בחן את חוקיות תשלומי השכר השוטפים על פי קריטריונים מעודכנים, ומאחר שתשלומי העבר נבחנו על ידי היועץ המשפטי לממשלה, מצא בית המשפט כי אין זה ראוי להכריע באופן ישיר כאשר הרשויות המוסמכות טרם סיימו את הערכותיהן. יתר על כן, שיקולים של שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי כאחד תרמו לדחיית העתירה, תוך הדגשה כי כל טענה לפגם משפטי אינה עולה על הנזק הנגרם כתוצאה משיהוי. לפיכך, העתירה נדחתה בסופו של דבר, תוך שבית המשפט הדגיש את הצורך בשקיפות חקיקתית רחבה יותר בנוגע להסכמים מנהליים מסוג זה.