ע"ע 246/07

תקציר

ביום 19.1.2006 הוציא בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק דין נגד המערער, בו הורה לו לשלם למשיב סך של 218,000 ₪ בהעדר כתב הגנה. השאלה המתעוררת בערעור זה היא נאותותה של החלטה זו. המשיב, שהובא לישראל על ידי המערערת ונאשמים נוספים, טען כי היא מועסקת בזנות ונכלאה בדירה. עוד טענה כי עבדה אצלם מבלי לקבל תשלום וביקשה לקבל בחזרה את שכרה. בעת הגשת התביעה, המערער ונאשמים נוספים היו במעצר בעקבות כתבי אישום בגין עבירות שונות. בקשת המשיבה למסור עדות מקדמית נענתה, וביום 14.7.2005 התקיים דיון, בו חקר אותה המערער חקירה נגדית. עם זאת, המערער לא היה מיוצג, ובית המשפט לא הודיע לו על הצורך בהגשת כתב הגנה. המשיב המציא תעודות מסירה המעידות כי המערערת קיבלה את התביעה לשכר ואת תצהיר העד המרכזי ביום 5.8.05. על בסיס זה נתן בית המשפט המחוזי את פסק הדין. המערער טען כי לא היה מודע לתביעה עד לדיון ולכן לא יכול היה להגיש כתב הגנה. המשיב טען כי המסמכים הוגשו, ובית הדין לעבודה לא היה חייב להודיע למערערת על החובה להגיש כתב הגנה. תקנות בית הדין לעבודה מעניקות לבית הדין שיקול דעת ליתן פסק דין בהעדר הגנה. עם זאת, ההליך השיפוטי דורש כי נאשם יקבל זימון כדין ומסמכי בית משפט להצגת הגנתו. כל ספק לגבי מסירת מסמכים צריך לפעול לטובת הנתבע. במקרה דנן, לא הייתה דרישה פורמלית מהמערער להגיש כתב הגנה, והמסמכים שהוגשו לא כללו צו כזה. בנוסף, המשיב לא ביקש פסק דין בהעדר הגנה, והמערער הופיע לדיון. בנסיבות אלה, לרבות קיומן של שאלות משפטיות הראויות לדיון לגופו של עניין, קבע ערכאת הערעור כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר את התיק לנשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע לקבלת הנחיות נוספות. הערעור התקבל אפוא, ושני הצדדים נשאו בהוצאותיהם.