ע"א 3141/06

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור ומקבל את הערעור שכנגד בחלקו. בית המשפט בחר שלא להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, שכן הן מעוגנות היטב בראיות שהוצגו. התביעה לצו מניעה הייתה תיאורטית ולכן נדחתה. בית המשפט גם לא מצא עילה להתערב בהחלטה לחייב את המועצה בהוצאות החברה, שכן המועצה לא הודיעה לבית המשפט כי התביעה לצו מניעה אינה רלוונטית. בעוד שפרשנותו של בית משפט קמא להסכם, שמשמעותה ויתור משתמע על הזכות לבטל את ההסכם על ידי החברה, לא הייתה משותפת לשופטים, הם הסכימו עם קביעת בית המשפט כי המועצה אכן הפרה את ההסכם בכך שלא עמדה בתשלומים. מדובר בהפרה יסודית, ולכן ביטול ההסכם על ידי החברה מבלי לפנות לבית המשפט היה כדין. השופטים הסכימו גם עם דחיית התביעה הכספית של המועצה נגד החברה על ידי בית משפט קמא, שכן האחרונה לא הפרה את ההסכם. התביעה שכנגד, שכללה את חוב המועצה לחברה, נזק למכולות, תשלומים נוספים עקב גידול בסחורה המאוחסנת ופיצוי בגין הפרת הסכם, התקבלה בחלקה. החברה זכתה ב-568,976 ש"ח בגין חוב המועצה, וב-119,000 ש"ח כפיצוי בגין הפרת הסכם, לרבות פיצויי קיום, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. הערעורים על נזק למכולות ותשלומים נוספים נדחו. המועצה תישא בהוצאות עורכי הדין של החברה, והערבות שהופקדה על ידי המערערת תועבר לבא כוח המשיב.