ע"א 8454/19

תקציר

השאלה הניצבת בפני בית המשפט היא האם תניית בוררות מהווה תנאי מפלה בחוזה אחיד. המערערים ביקשו פסק דין הצהרתי בעניין זה מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אך בית המשפט המחוזי קבע כי יש לדחות את הטענות הנוגעות לסעיפי הבוררות עד לבירור. בית המשפט המחוזי הניח, לצורך הטיעון, כי החוזים הנדונים הם חוזים אחידים, וקבע כי סעיפי הבוררות אינם מהווים תנאים מפלים, דבר המצביע על כך שהצדדים יסכימו על בורר ליישוב מחלוקותיהם. משהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה על המשך ההליך, הקפיא בית המשפט המחוזי את ההליך לפי חוק הבוררות. המערערים ערערו על החלטה זו, אך בית המשפט קבע כי הערעור דורש רשות, שהמערערים לא ביקשו. עוד קבע בית המשפט כי החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטת ביניים, וכי דרך הפעולה הראויה היא לבקש רשות ערעור לאחר הכרעה בתביעה כולה. בית המשפט מצא כי סעיף 38 לחוק הבוררות חל על כל החלטה שיפוטית לפי חוק הבוררות, ומאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי היא למעשה החלטה האם לעכב את ההליך לפי חוק הבוררות, ערעור טעון רשות. עוד ציין בית המשפט כי המערערים יכלו לבקש רשות ערעור על ההחלטה המקדמית במסגרת בקשתם למתן רשות ערעור על ההחלטה הסופית, אך מאחר שהצדדים לא טענו נקודה זו, ונוכח הבלבול סביב יכולת הערעור על ההחלטה המקדמית, נתן בית המשפט ארכה לבקשת רשות ערעור על ההחלטה המקדמית. הערעור עצמו נדחה, ומאחר שלא נדרשו צווים נוספים, כל צד יישא בהוצאותיו.