על"ע 4/82

תקציר

עורך דין, המערער, הורשע על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי בתל אביב בהתנהגות בלתי מקצועית. סעיפי האישום נגדו כללו התבטאויות בלתי ראויות לעיכוב משפטים אזרחיים בהם ייצג את הנאשמים, וניסוח תצהיר ובו מידע כוזב וחצאי אמיתות, עליו חתום מרשו. התצהיר המדובר הוגש כחלק מניסיון לגרום לשופט לפסול את עצמו. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע את המערער בעבירות משמעת והטיל עליו נזיפה וקנס בסך 500 ₪. בית הדין הארצי למשמעת אישר את ההחלטה, והביא את המערער לערער לערכאה גבוהה יותר. ועדת הערעורים, בהרכב של שלושה שופטים, דחתה את הערעור בהחלטת רוב, והסכימה עם הערכאות הנמוכות יותר כי מעשיו של המערער אינם הולמים משפטן. הערכאה הראשונה נגעה להתבטאויותיו של המערער שמהן משתמע מהטיה מצד השופט ומכוונות לדחות את המשפט. בית המשפט מצא דברים אלה כבלתי מכובדים וכמכשול לתפקודה התקין של מערכת בתי המשפט, במיוחד בהתחשב בכך שהשופט כבר נתן מספר דחיות. הנושא השני היה התצהיר שנוסח על ידי המערער וחתום על ידי מרשו, שהכיל מידע מוטעה. בית המשפט ציין כי התצהיר, שהיה ניסיון לפסול את השופט, נוסח באופן לא ראוי והכיל הצהרות כוזבות. טענת המערער כי רק פירש את האירועים לא התקבלה, שכן בית המשפט סבר כי הטעה במכוון את מרשו לחתום על המסמך. השופט י' כהן, אף שהסכים עם הדחייה, הביע דעה שונה לגבי נקודות ההרשעה. כהן סבר כי אמירתו של המערער על כך שהשופט מוטה אינה עבירת משמעת, שכן הדברים אינם מהווים פגיעה בכבודו של השופט. באשר לתצהיר טען כהן כי הפרש הניסוח של המערער אינו משמעותי דיו כדי לייחס למערער זדון. ניסוח התצהיר, אף שאינו תקין, לא הביא ראיות מספיקות כדי להרשיע את המערער בהכנסת עובדות כוזבות לפיו של מרשו. בסיכומו של דבר, החלטת הרוב של ההרכב דחתה את הערעור, ואישרה את ההרשעה ואת גזר הדין שניתן על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי ובית הדין הארצי למשמעת. השופט י' כהן הסכים עם הדחייה, אך חלק על הנימוקים שעמדו מאחורי ההרשעה.