עע"מ 1985/10

תקציר

במקרה זה ערערה חברת נתיבי איילון בע"מ על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר פסל את תנאי הסף של המכרז בטענה שאינם סבירים ואינם מידתיים. המכרז, שפורסם בשנת 2008, עסק בניקוי ותחזוקת כבישים, וכלל דרישות ניסיון ספציפיות למציעים. בית המשפט המחוזי קבע כי תנאים אלה צריכים לאפשר מיזמים משותפים או קבלני משנה, וקבע כי הגבלת המציעים לבעלי ניסיון ספציפי מפחיתה את התחרות ואינה מוצדקת. נתיבי איילון טענו כי אין לגבור על שיקול דעתם בקביעת תנאי מכרז, שכן הוא מבטיח שירות אמין בכבישים קריטיים. בית המשפט לעניינים מנהליים תמך בתחילה בהקלה בתנאי הכניסה כדי להרחיב את מאגר המציעים הפוטנציאליים, מחשש שהדרישות המחמירות יגבילו את התחרות ל"מועדון סגור" של חברות זכאיות. אולם שופטי הערעור, המשנה לנשיא א' ריבלין והשופט א' רובינשטיין, הפכו החלטה זו. הם הדגישו כי נתיבי איילון אחראית לשמירה על הבטיחות והיעילות בצירים ראשיים וצריכה להיות לה הסמכות לקבוע תנאים שיבטיחו קבלנים מוסמכים ומנוסים. הם הכירו בכך שבתי המשפט אמנם יכולים להתערב במקרים של שרירותיות או הגבלה בלתי סבירה, אך הדבר לא ניכר כאן, ולכן כיבדו את פסק דינו של איילון. הערעור התקבל, מה שאפשר למכרז להמשיך בתנאיו המקוריים, ולא הוטלו הוצאות על המשיבים, למרות שאתגרם הביא לבחינה חשובה של הליך המכרז.