ת"א 19527-09-15

תקציר

פסק דין זה עוסק בתוקפה של העברת תביעה מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. התביעה, שביקשה פיצוי כספי בגין לשון הרע, הוגשה במקור לבית משפט השלום. עם זאת, במהלך ישיבת קדם משפט התעוררה שאלת הסמכות המהותית, מה שהוביל את הצדדים להסכים להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי. בית משפט השלום אישר הסדר פרוצדורלי זה מבלי לבחון את סמכותו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית המשפט הנעבר, קבע כי ההעברה אינה חוקית. בית המשפט קבע, כי למרות הסכמת הצדדים, בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן הוא תבע פיצויים כספיים שבסמכותו של בית משפט השלום. בית המשפט הדגיש כי בעלי דין אינם יכולים להקנות סמכות עניינית לבית משפט בהסכמה, והיה על בית המשפט המעביר לבחון את סוגיית הסמכות בטרם אישר את ההעברה. יתר על כן, בית המשפט פירש את סעיף 79 לחוק בתי המשפט, האוסר על בית המשפט המעביר להעביר את התביעה בחזרה לבית המשפט המקורי, כחל רק כאשר בית המשפט המעביר מצא במפורש חוסר סמכות. מאחר שבית משפט השלום לא בחן את שאלת הסמכות, סעיף 79 לא חל במקרה זה. משכך, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי ההעברה בטלה, ויש להשיב את התביעה לבית משפט השלום. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים והייתה אמורה להימסר להם על ידי המזכירות.