על"ע 736/04

תקציר

במקרה זה, המשיב, עורך דין במקצועו, כלל התבטאויות שנויות במחלוקת נגד עורך דין אחר ובית המשפט במסמכים רשמיים במהלך הליך שיפוטי. ההאשמות הוגדרו כלא מכבדות, ובפרט רמזו כי תצהירים כוזבים הוגשו ביודעין והטילו ספק באובייקטיביות של בית המשפט. תחילה הורשעה המשיבה על ידי בית המשפט המחוזי בעבירות כגון חוסר כבוד לבית המשפט, התנהגות בלתי הולמת והתנהגות בלתי הולמת לפי חוק לשכת עורכי הדין וכללי האתיקה, אך עונשה הוקל בשל ותק ועבר נקי שלה. עם זאת, בערעור ביטל בית הדין הארצי את ההרשעה, בטענה כי אף ששפתה אינה אידיאלית, היא נותרת בגבולות המותרים למי שמעורב אישית בהליך. הוועדה המחוזית הוסיפה וערערה, וקבעה כי אמות מידה אתיות חלות על עורכי דין גם כאשר הם מייצגים את עצמם. בית המשפט, בהדגישו את הצורך באיפוק ובלשון מנומסת במקצועות עריכת הדין, הסכים עם הערעור וקבע כי דברי המשיב חרגו מהגבולות המותרים. משכך, הוחזרה החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הנחיה להתחשב בנסיבותיו של המשיב בבואו לקבוע עונש הולם.